לא אבו מאזן קובע

היתה תחושה של דז'ה-וו בפגישת אולמרט עם אבו מאזן... שמות מן העבר הרחוק כמו אבו עלא, סאאב עריקאת, אכן, היום ימים, והם לא היו יפים. לא רק עם אבו מאזן נפגש ראש הממשלה, אלא גם עם העבר. אלא שלפגישה הזו יש קשר מועט מאוד, אם בכלל, עם ההווה והעתיד שלנו ושל הפלסטינים.

להזכיר לכולנו שראש הממשלה נפגש עם האופוזיציה הפלסטינית, זו שאין לה רוב בפרלמנט, והיא לא קיימת כלל בממשלה הפלסטינית, זאת שאין לה כמעט ייצוג ברצועת עזה ושהיצוג שלה בגדה המערבית ממשיך ופוחת. זו שחמאס כמעט ולא סופר, כאשר הוא מתכנן את עתידו כאן לשנים הבאות. חמאס לא מוטרד מן הפגישה שכן הוא מודע לוירטואליות שלה. מה הרלבנטיות של אבו מאזן והפתח השוקע שלו לרחוב הפלסטיני כיום? מיהם אבו עלא וסאאב עריקאת? גדל כאן כבר דור פלסטיני חדש, דתי יותר, רדיקלי יותר ומריר יותר, שבקרוב אפילו לא יידע מי הם ומה עשו. חמאס פשוט מחק את תקופת ערפאת, על סמליה, אישיה וההגיון שלה. זה בעצם הדבר שהכי מרגיז את אנשי פתח.

לא אבו מאזן קובע היום ברשות הפלסטינית אלא אסמאעיל הניה וקודם כל ח'אלד משעל. ברצותו של משעל יהיו חילופי שבויים, יפסקו הקסאמים או חלילה יתחדש גל הטרור. אבו מאזן יכול להיות מתווך מול חמאס, וגם בזה אני לא בטוח. עובדה שכמעט כל מגעיו עם תנועה זו, השולטת כיום ברשות הפלסטינית, נסתיימו בכישלון. מדוע נרגע הרחוב העזתי הסוער? כי חמאס הבין שככל הנראה בחירות כבר לא יהיו, אין מועד לכך, אין הכנות, ולכן אין צורך באלימות רחוב. אז אבו מאזן אמר. שבוע עבר מאז נאומו "ההיסטורי" של אבו מאזן, ודבר לא קרה בנושא הבחירות.

הפגישה מורידה לחץ כלכלי מן הרשות הפלסטינית, ולכן גם מן החמאס. ישראל מתנדבת להעביר 100 מליון דולר לרשות, הרי שזה שיפור ניכר ללא שום תמורה. אף מדינה ערבית לא מסכימה לחלץ את חמאס מן המערבולת הכלכלית-מדינית אליה שקע, אפילו אירן מעבירה בקמצנות כמה עשרות מליוני דולרים. כמה טוב שיש את ישראל.

יכול להיות בהחלט שהכסף יגיע למטרות הומניטריות, למשל בתי חולים, אך הדבר מאפשר לחמאס לחסוך 100 מליון דולר, שהוא אינו צריך עכשיו להעביר לאותן מטרות הומניטריות, כדי לקנות במה שחסך נשק. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין זאת, ולכן בסופו של דבר הכסף יילך לרכישת נשק ולהצטיידות, מה גם שחמאס יודע שישראל אישרה לאבו מאזן לקבל מעל 1,000 רובים ממצרים. נו, ומה איתו? הרי הוא ממש מחוייב עכשיו למירוץ חימוש נגד פתח ונגד ישראל. הכל יודעים שהכרעה בין שתי התנועות עוד תגיע, ולשם כך עסוק הרחוב הפלסטיני בהתחמשות מזורזת.

ובכל זאת יש משהו חיובי בפגישה מעין זו. היא סותרת את טיעוניו ההזויים מכיוון אחר של אחמדינג'אד שישראל מכותרת. היום מתחילים להבין באיזור, לאחר החלטת מועצת הביטחון, שאירן היא זו המכותרת, ועובדה שלישראל יש עדיין אפיקי שיתוף פעולה גם עם הפלסטינים, אלה שלתקוות אחמדינג'אד היו אמורים להיות ראש החץ נגדנו.