עתירה לבג"ץ: משרד הביטחון שלל את דמי המחייה מפגוע הלם קרב בלבנון

עתירה לבג"ץ: משרד הביטחון שלל את דמי המחייה מפגוע הלם קרב בלבנון

מאת משה ריינפלד, ה"ארץ"

תושב תל אביב, בן ,39 שלקה בהלם קרב במלחמה בלבנון, עתר אתמול לבג"ץ להורות למשרד הביטחון לחדול מלאלץ אותו להתייצב מדי כמה חודשים לפני ועדה רפואית כדי לאשר מחדש את אי-יכולתו לעבוד. עוד הוא מבקש מבג"ץ לתת צו ביניים, שיורה למשרד הביטחון לחדש את תשלום "תגמול הטיפול הרפואי", שהופסק בגלל סירובו להיבדק מחדש.

האיש טוען כי הפסקת תגמול זה, בסך כ-3,200 שקל, שממנו הוא מתקיים, הביאה אותו לסף רעב. בעתירה המופנית נגד שר הביטחון, בנימין בן אליעזר, ואגף השיקום במשרדו, מתבקש בג"ץ גם להטיל את קביעת שיעור הנכות של חיילים לוועדות רפואיות שאינן תלויות במשרד הביטחון.

העותר גם מבקש מבג"ץ לבטל החלטה של ועדה רפואית שהתקבלה בעניינו, משום במהלך הדיון נרדם אחד מן הרופאים.

האיש התנדב לשרת ביחידה קרבית בנח"ל, אף כי בריאותו היתה לקויה. בזמן המלחמה נפגע הנגמ"ש שבו נסע מטיל קטיושה. הוא קיבל טיפול נפשי, אך לא נאמר לו כי לקה בהלם קרב. לאחר הפגיעה חדל לתפקד כחייל, נשפט על כך ארבע פעמים וישב בכלא.

באותה עת לא ידע כי תפקודו הלקוי נובע מהלם הקרב. גם כשהשתחרר לא סופר לו דבר על הלם הקרב, ורק נאמר לו כי אם הוא רוצה להמשיך בטיפול נפשי - הוא צריך לפנות לקופת חולים.

לאחר שחרורו הוא סבל מסיוטים והתקשה לנהל חיים תקינים. רק כעבור 16 שנה, במארס ,'98 לאחר שנעצר על עריקות משירות מילואים ואושפז, הציץ בתיק הרפואי שלו וגילה כי נפגע בשעתו בהלם קרב. הדבר גרם לו להתמוטטות. רק כשנה לאחר מכן הסכים משרד הביטחון להכיר בנכותו.

בשנים האחרונות בדקו אותו כ-20 רופאים, לרבות מומחים לתגובות קרב.

לפני כשנתיים קבע רופא שמינה משרד הביטחון לטפל בו, כי הוא אינו מסוגל לעבוד והמליץ לשלם לו "תגמול טיפול רפואי". אגף השיקום של משרד הביטחון החל לשלם את התגמול, אך חייב את האיש לעבור מדי כשלושה חודשים ועדה לכושר עבודה, כדי לבדוק אם עדיין צריך לשלם לו את כספי התגמול.

האיש טוען כי כל ועדה, שבה יושבים רופאים, דורשת ממנו לחזור מחדש על אירועי המלחמה. הדבר מעיק עליו וגורם לו חרדות וסיוטים. בפעם האחרונה, הגיע האיש לוועדה לפני כחצי שנה. כאשר נקרא לפני כחודשיים שוב לוועדה לא עמד, לדבריו, בלחץ הנפשי הכרוך בכך, וסירב להיבדק.

העותר טען כי החיטוטים החוזרים ונשנים בנפשו מיותרים, ודי בפסיכיאטר המטפל בו מטעם משרד הביטחון. בתגובה, הפסיק משרד הביטחון את תשלום התגמול.

העותר טוען שהוא חי כעת בבית הוריו אך הם אינם מסוגלים לפרנסו. אביו עיוור, אימו נכה, ושניהם מתפרנסים מקצבת נכות. לאחר שהופסק תשלום פנה לשר בן אליעזר, וקיבל את התשובה הבאה: "סירובך לשתף פעולה עם ועדת כושר עבודה ימנע מהלשכה לקדם את שיקומך".

האיש מדגיש כי אינו מוכן לשאת עוד ב"התעללות" של הרופאים. לטענתו, נבדק במשך השנים בארבע ועדות רפואיות כדי לקבוע את שיעור נכותו. ועדות אלה, טוען האיש, אינן אובייקטיוויות, משום שהן ממונות מטעם משרד הביטחון, והרופאים היושבים בהן עושים הכל כדי לשאת חן בעיני המשרד, שממנו הם מקבלים שכר.

האיש מפרט בעתירתו את התלאות שעבר בארבע הוועדות. הוועדה הראשונה התעלמה מתיקו הרפואי בשירות הסדיר ופסקה, כי הוא לא לקה כלל בהלם קרב, אלא הוא סובל מהפרעה נפשית שהיתה לו עוד לפני גיוסו. הוועדה החליטה להסתפק בקביעת נכות בשיעור %.30 על קביעה זו ערער לוועדה שנייה. רק אחד מחברי ועדה זו היה פסיכיאטר. שני האחרים היו רופא אוזניים ונוירולוג.

רופאים אלה הגיעו למסקנה דומה לזו של הוועדה הקודמת. לטענת העותר, עשו הרופאים הכל כדי לחסוך ממעסיקם, משרד הביטחון, את הצורך לפצות אותו על 17 השנים שבהן סבל מהלם הקרב בלי שקיבל עזרה.


בעיתון