אמא של איתי שרון ז''ל חלמה, כמוהו, להתייצב בעוד שנתיים על מגרש המסדרים בבית הספר לטיסה של חיל האוויר ולמחוא כפיים ואולי גם לנגב דמעה, כשמפקד החיל יעניק לו את כנפי הטיסה.
במקום לקבל כנפיים ולהמשיך בדרכו של אביו הטייס ז''ל, שנהרג בתאונת מסוק, נקבר איתי לפני כארבעה חודשים בבית העלמין בזיכרון יעקב. הוא מת במהלך מבדקי קבלה לקורס טיס, מבלי להגשים את החלום: להיות טייס.
והוא לא היה היחיד. לא חלף חודש והתרחש אסון נוסף. היה זה אהרון צרפתי ז''ל, נער בן 17 מרעננה, שרצה להיות קצין ולוחם בשייטת ומת במבחן הקבלה. ובלי שום קשר, לא מכבר התמוטט נער באימון עצמי שלא במסגרת צהל, והכל כדי שיוכל לעמוד בעומס המוטל על המתמודדים למקום ריאלי בקורסים יוקרתים בצבא.
לאחר שני המקרים הקפיא הרמטכ''ל את כל הגיבושים והוקמה וועדת חקירה. מסתבר, שלמרות התדמית המעט שלילית של צה"ל בימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה, עדיין לא פסה רוח ההתנדבות ליחידות יוקרתיות. הנערים בדרך לחיול חולמים להיות קרביים ומשקיעים ממרצם וזמנם באימונים קדם צבאיים באמצעות חברות פרטיות. כשהם מגיעים למבחני הקבלה והגיבושים הם מתאמצים עוד יותר; והכל - כדי להגיע ראשונים במסלול המפרך ולא ליפול, חלילה וחס, בקרב על המסלול הצבאי.
האירועים האחרונים מצביעים על כך שמשהו לא תקין מתרחש מאחורי הקלעים במבדקים הללו. נכון, יכול להיות מצב שבו נער 'סוחב' עימו מום נסתר בלב, אחר מסתכן במאמץ יתר שבדיקות מקדימות לא תמיד מאתרות.
השבוע, ארבעה חודשים אחרי פטירתו של איתי שרון ז''ל, פרסמה וועדה של חיל האוויר דו''ח שקבע, כי אכן לא הכל היה תקין במבחנים שעברו המועמדים לטיס. כמעט בטוח שהדו''ח בעניינו של צרפתי ז''ל יצביע על כשלים דומים.
ואכן, היו כשלים חמורים בהיערכות חיל האוויר למבחנים ונמצאו ליקויים במערך הרפואה: חלק מהחובשים שהופקדו על הטיפול בנבחנים, לא עברו הכשרה מתאימה בשל מחסור בימי מילואים. כן הומלץ על נקיטת צעדים נגד מפקד ביה''ס לטיסה בשל אחריותו הפיקודית.
מחסור בימי מילואים: שוב תירוץ ידוע מחדרי וועדות הבדיקה והחקירה של המלחמה האחרונה. שוב מוצאים את המחסור בימי מילואים כסל התירוצים לאסון ושוכחים שכשיוצאים למשימה צריך לוודא שהכל תקין וההנחיות מולאו במלואן לפני ולא אחרי; ובכלל - שלא מזלזלים בחיים של בני אדם.
גם על רכב הפינוי, הצביע הדו''ח: הרכב לא צוייד כראוי ואפילו מים לא היו לצוותי הרפואה בשביל לקרר את הנער שלקה במכת חום. נו, באמת. אתם רוצים לומר שבאף מטבח בחיל האוויר אין קרח ומים קרים או מיכלים מתאימים לנשיאתם? לצאת בלי כל אלו זה כמו לצאת למבצע באמבולנס עם גג פתוח. ומים קרים הם ממש לא בעייה של תקציב. והחמור מכל: גם באמבולנס שהוזעק לטפל בנער לא היה ציוד רפואי מתאים והיו ליקויים בתיאום הפינוי עם בית החולים.
אז מה אפשר לומר לאמא של איתי ז''ל? היו פשלות, לא הקפידו על הנהלים, היו כשלים מערכתיים, צה"ל קיצץ בימי המילואים שלו, בכמות המים הקרים וציוד ההצלה? למה זה צריך לעניין את האמא שרק רצתה שהבן שלה יחזור הביתה בשלום ויקבל תשובה חיובית לקורס הטיס.
עכשיו אתם נזכרים שבעצם לא הקפדתם על הנהלים, ואם לא היה מתרחש האסון הייתה נמשכת שרשרת הכשלים במבחני הקבלה?
איך קורה דבר כזה?
לא צריך לשאול הרבה שאלות, בעיקר אחרי סיפורי הימ''חים והמחסור במזון ואמל''ח במהלך המלחמה האחרונה. שיטת הסמוך ו'יהיה בסדר' קטלה חיים והותירה משפחות שכולות פעורות פה לגודל המחדל. מסתבר שאין חדש ולא היה חדש תחת השמש: לא רק בשדה הקרב האמיתי הייתה התרשלות, גם בזירות אחרות ודווקא ביחידות היותר מובחרות היו מי שלא הקפידו בנהלים בזמנים שבין המלחמות, ולא חשבו שבגין כך יקטעו חיים.
חיל האוויר ובקרוב גם חיל הים - חייבים לבצע בדק בית בשל מחדלי הגיבוש. מדובר במחדלים מביכים ועצוב שאנו זקוקים לטרגדיה כזו כדי להבין שמשהו לא התנהל כשורה בגיבוש לקורס, זה כמה שנים.
כמו שלא שולחים לטיסת קרב טייס שלא התאמן כמה שנים, כך לא יתכן שחובשים לא מיומנים ילוו את מבחני הקבלה והגיבוש.
זה לא חדש שצה"ל זה לא מה שהיה פעם. מישהו צריך לעשות סדר בבלגן ולאו דווקא זה של אחרי המלחמה. גם לפני היו וישנם תחומים שדורשים בחינה מחודשת, נהלים יותר מהודקים ובעיקר יש לחזור לימים שבהם חיי אדם היו ערך עליון ובלי קיצורים.
צעדים אישיים? כן, אבל בכל הדרגים: ממפקד הבסיס ועד לקודקוד, שהיה פעם גם בבסיס הנוגע בדבר וגם בצמרת החיל.
חייבים להחליף את הדיסקט; וכנראה שגם את הכונן הקשיח.
למות בלי כנפיים
נורית אמיתי
22.12.2006 / 8:08