קוף, שפר הופעתך!

אתם יודעים מה עמדתי לעשות עשר דקות לפני הסיום של "כוכב הקופים"? עמדתי לשבח את "כוכב הקופים". עמדתי לשבח את טים ברטון, הבמאי, על שסוף סוף מצא דרך חדשה ומיוחדת להיחשף בשיא מוזרותו. ובאמת, למשך זמן מה, "כוכב הקופים" החדש הוא ברטון בשיאו: מצחיק, אפל, מפתיע ומוזר. בעיקר מוזר.

סרטו הקודם של ברטון, "סליפי הולו", היה סימן מפחיד לתחילת הסוף של ברטון כבמאי. הוא לא היה סרט רע, כמובן; הוא פשוט חזר בצורה מעוררת כבוד על כל השטיקים הוויזואליים שברטון כבר מיצה בעבר. במאי שלמדנו לצפות מראש את צעדיו, לא יכול להיות מבעית באמת או מוזר באמת. נראה היה שברטון הולך להפוך לצל של עצמו.

"כוכב הקופים", מאידך, טעון כוחות מחודשים. בעוד שהסרט נושא את חותמו הייחודי והאישי של ברטון, הוא עושה זאת בצורה אחרת. לא עוד אווירה גותית וג'וני דפ. לא עוד פנטזיה אורבנית. ברטון חוקר הפעם שטח שעוד לא דרך בו: אופוס מלחמה מדע בדיוני. ואצלו זה הכי משונה שזה יכול להיות.

אבל המוזרות האמיתית בסרט אינה המוזרות הברטונית, הוויזואלית, החולנית. המוזרות המרגשת באמת ב"כוכב הקופים" היא ההתכתבות-אי-התכתבות עם הסרט המקורי. הרי את הבסיס לעלילה כולנו כבר מכירים - אסטרונאוט נוחת בכוכב לא מוכר בו הקופים עליונים על בני האדם. סצינת הסיום של הסרט המקורי, זו עם פסל החירות, תיכנס בקלות לרשימת עשר הסצינות הידועות בהיסטוריה של הקולנוע. אלא שברטון לא מוכן לעשות גירסה מחודשת לסרט ההוא. ברטון מתעקש ועושה סרט עם קווי עלילה אחרים והפתעות אחרות. וכך, המתח שנבנה לאורך "כוכב הקופים" המחודש אינו סב סביב שאלת המנצחים במלחמת הקופים באנושות. השאלה שבאמת מכרסמת בלב הצופה לאורך כוכב הקופים היא "האם נראה בסוף את פסל החירות?".

מבלי לחשוף יותר מדי סודות עלילתיים (שלא תעשו לי מה שעשיתם לבדרשי), רק אציין שעד שלב מסוים מצליח "כוכב הקופים" להימנע הימנעות מוחלטת מצעידה בצעדיו של הסרט המקורי. עד הסצינה האחרונה, זאת אומרת.

ואז באה הסצינה האחרונה, הנוראה, זו שבעטיה אינני מסוגל להחמיא לסרט הזה. לא, לא פסל החירות. יותר גרוע. מדובר, חברים, בסצינת הסיום המיותרת ביותר מאז "בילי אליוט". עד עכשיו אני לא בדיוק מבין מה זה היה - קריצה לסרט המקורי? קלוש. פתח לסרט המשך? עצוב. סתם פואנטה? מיותר. כך או כך או כך, ואפילו כך, זה רע מאוד. וזה מוחק כל זכר לתחושת הקאמבק של ברטון.

ועוד דבר קטן: אין שום טעם לדבר על מוזרות ועל חזון ויזואלי אחרי שצפית בסרט שלם לא בפוקוס. קולנוע לב בחדרה העניק לצופים את התענוג המפוקפק. הגיע הזמן לשים סוף להקרנות הלא מקצועיות.