כן, אנחנו במלחמת אזרחים

נדמה לי שאזרחי עזה לא הצליחו לישון הלילה מרוב מתח וחרדה, לאחר יום מרובה אירועים קשים. נראה שנכנסנו למלחמת אחים שתוצאותיה קשות ובלתי הפיכות. מקצת האנשים הלכו לעבודתם, אבל חלק מבתי הספר שלחו בחזרה את הילדים הביתה. חלק מהחנויות עדין לא נפתחו, ובעליהן מחכה לראות איך יתגלגל היום. השכונה בה גר אבו מאזן ובו נמצאת לשכתו סגורות לתנועת כלי רכב, וכל מי שמגיע לשם מופנה לרחובות צדדיים. בית הספר של הילדים שלי נמצא ליד משרדי הביטחון המסכל, כך שאין ברירה אלא לעבור שם, אבל אין ספק שיש פחד לצאת לרחובות בימים אלה. אתמול לקחתי את הילדים למרכז תרבות כאן בעיר. כשבעלי חזר ושמע על כך הוא כעס ואמר לי שלא צריך לעשות את זה בימים אלה.

נדמה שנאומו של אבו מאזן מיום שבת הוא שהוציא את השד מהבקבוק, אבל רבים חושבים אחרת. בינתיים הרחוב הפלסטיני נחלק לשניים: אלה שחושבים שמטרתו של עבאס היא להוציא את העם הפלסטיני מהמצוקה ומהמצור הכלכלי והחברתי, ולא להפיל את ממשלת החמאס. מאנשים רבים שמעתי שברצח הילדים בשבוע שעבר הגיעו מים עד נפש ואירוע זה מחייב תגובה של הנשיא, שעד אז הפגין חולשה, ולכן בנאום שלו הוא ניסה להראות מי הבוס; הצד השני רואה בקריאת מחמוד עבאס ללכת לבחירות צעד לא חוקי וניסיון הפיכה ביחס לבחירתו של העם שהעלה את החמאס לשלטון. יש גם כאלה שאומרים שעד שלא יהיה "שטף דם" גדול בעזה לא יהיה ברור אחת ולתמיד מי הוא בעל הכוח ומי יכול לשלוט. למרות המצב החמור יש כאלה שמעריכים שאנחנו לא במלחמת אחים, והכל יסתדר תוך כמה ימים בזכות מאמצי התיווך, בעיקר אלה מצד הפלגים הפלסטינים שלא מעורבים. מה שלא ברור בעמדת חמאס זה למה היא מפחדת ללכת לבחירות אם היא בטוחה שהעם רוצה בה?

בינתיים, כרגיל, האנשים הפשוטים הם אלה שמשלמים את מחיר העימותים. את המתח ברצועה מרגיש כל אחד על בשרו. המשפחות לא יודעות אם לשלוח את הילדים לבית הספר מאחר ובמשך הלילה לא הצליחו להגיע לרגיעה. הבוקר רחובות עזה שוממים. מה שבולט הוא הנוכחות המאסיבית של כוח 17, כוח הנשיאות, מסביב ללשכתו של אבו מאזן, באותם אזורים שהיו נתונים אתמול להתקפות. כרגע המצב בעזה שקט, ואנחנו מקווים שזה לא יהיה השקט שלפני הסערה. כל האזרחים כאן מייחלים לשיתוף פעולה ודיאלוג לאומי שיפתור את הסכסוך, ושנזכה לימים טובים יותר.