התלבטתי רבות איך להתחיל ולתאר את הלך הרוח בעזה לאחר רצח ילדיו של קצין המודיעין הפלסטיני ביום שני. כל מה שאכתוב ואספר לא יספיק לכסות את הנושא הכאוב הזה, ומצד שני כל פיסת מידע שאני מעלה גורמת לי לכזו צמרמורת שאני רוצה לחדול מלכתוב. זה אינו הרצח הראשון שקורה ברחובות עזה וגורם לאבידות קשות בקרב אזרחים, אם כתוצאה של חיסולים ותקיפות מכונות מצד ישראל ואם כתוצאה מחיסולים פנים פלסטיניים. זו גם אינה הפעם הראשונה בה נהרגים כמה אחים יחד, או ילדים מתחת לגיל עשר. את כל אלה עזה כבר חוותה, אך לרצח הזה היתה השפעה ישירה וקשה עלך כל האזרחים שהוכו בתדהמה.
בעוצמת המעשה הנפשע רצח שלשת הילדים האחים והמלווה שלהם ברכב הפרטי, כמה בתים מהבית הפרטי, בדרך לבית הספר. תמונותיהם של הילדים ההרוגים, כשהם מלאים דם, תיקיהם והסנדוויצ'ים שלא הספיקו לאכול, ותמונות הרכב שנפגע משודרות שוב ושוב בטלוויזיה הפלסטינית. הטלוויזיה הפלסטינית עברה לשדר בגל פתוח מסוכת האבלים שהוקמה בכביש הראשי מתחת לבית שלושת הילדים ומתוך ביתם שם נמצאו האם והנשים שבאו לנחם. המגישה בטלוויזיה אמרה שכולנו בשעה זו חושבים על האם שלפני מספר דקות נישקה את ילדיה בצאתם מהבית. מה בדיוק היו המילים האחרונות שהחליפו ביניהם? ואז היא פרצה בבכי. מאוד בולטת הדאגה שכל הנשים בעזה נכנסו אליה בעקבות האירוע הזה. דבר ארור זה החריד את כולן. כמעט כל אם בכתה כשדמיינה את עצמה במקום האם השכולה ובניה שנרצחו.
המכונית הובאה לבית עבאס
רצח מתועב זה נדמה בעיני תושבי עזה כנקודת תפנית וצומת דרכים בתכנון עתידם ועתיד ילדיהם מחוץ לרצועה ומחוץ למעגל הדמים הפנימי, הגובר באכזריותו על מעשי החיסולים המתוכננים של כוחות הכיבוש הישראלי. בדריו שמעתי ניתוח של הרצח, אמר "לא נדרשו כוחות יבשתיים ולא מידע מודיעיני מדוייק, לא הפגזות ארטילריות ולא חיפוי מסוקים. כל מה שנדרש הוא רוצח אחד שירה לעבר הילדים במכוון". וזה החלק החשוב של העניין: האנשים מאמינים שהרצח נעשה במכוון נגד הילדים, ושום דבר לא ימנע מהרוצחים להמשיך במעשיהם המתועבים, כאשר האצבעות מופנות אל החמאס. יש האומרים שבדיוק אותם אנשים שביצעו את החיסול לפני כמה חודשים בכביש החוף ליד מחנה הפליטים שאטי, ושתועדו במצלמות הבקרה מחוץ לביתו של איסמעיל הניה, חיסול שבמהלכו נהרגו חמישה אנשים בראשם האלוף ג'ק תאיה. אותם מחסלים עדין חופשיים ולא נתפסו.
תנועת החמאס מצידה גינתה את הרצח והוציאה מאות מאוהדיה להפגנה ברחובות. חבריה גם הגיעו לסוכת האבלים כדי להשתתף בצער האב ומשפחתו. יש פתגם ערבי שמשמעותו היא הירשת וגם רצחת. אבל אף אחד לא התעמת איתם. אתמול התקיימה שביתת מסחר וכן תהלוכה של נשים שהחזיקו נרות. מאתמול בבוקר מתאספים מאות אנשים, שזה הרבה, אבל לא מספיק ביחס לחומרת המעשה, באוהל מחאה מול ביתו של מחמוד עבאס, לשם הובאה גם המכונית מלחאת הדם בה נרצחו הילדים. אני נמצאת שם עכשיו וכולם קוראים קריאות בגנות המעשה ודורשים פיתרון לביטחון האישי. האנשים מדגישים שהאספה תימשך עד לשינוי פני הדברים בעזה ונקיטת צעדים מצד עבאס שיבטיחו את פירוק ממשלת החמאס. למקום מגיעות גם משפחות רבות שיקיריהן נהרגו באירועים דומים, וכן כיתות מאורגנות מבתי ספר.
לא מזמינים, כי אין כסף למתנה
אני לקחתי את הרצח מאוד קשה, מה עוד שבעלי סיפר לי שילדנו ראו את המשטרה והאמבולנסים בזירת האירוע, משום שהם עברו שם כשהוא לקח אותם לבית הספר. כשהם חזרו הבנתי שהם חשבו שזו היתה צאונת דרכים אבל נאלצתי להסביר להם, בצורה עדינה, מה קרה. הפאראדוכס הוא שעם כל הצער והבכי, אתמול היה בדיוק יום הולדתו של בני הבכור אנאס, שמלאו לא עשר שנים. אני ממש לא חשבתי לעשות יום הולדת חגיגי עם הרבה חברים, אבל התלבטתי אם לעשות יום הולדת צנוע עם עוגה, נרות וקצת ממתקים. האם להתגבר על רגשות הכאב שלי לטובת שמחתו של הילד? הוא ביקש להזמין את כל ילדי כיתתו, כעשרים במספר, כמו שאנחנו עושים כל שנה. הסברתי לו שעכשיו הדבר אינו אפשרי כי הזמנת עשרים ילדים מחייבת הוצאה כספית גדולה, כשבינתיים אין משכורות. וגם אם נניח ונסתדר, ונקצץ קצת מהאירוח, האם אתה בטו, שאלתי אותו, שהחברים שלך יגיעו כשלמשפחות שלהם אין כסף לקנות מתנה בשבילך? ואז הוא ויתר והחליט להזמין רק שני חברים מהשכונה. עשיתי עוגה וקנינו מתקים שהם אוהבים ומשקאות, עשיתי סלט טבולה ופיצה לגיוון. אחד החברים הגיע עם קופסת שוקולד, שרנו שירי יום הולדת, צילמנו קצת במצלמת וידיאו ואכלנו יחד. עבור אנאס זה היה כייפי והוא היה מבסוט, וגם אני שמחתי שהצלחנו קצת להפריד בין המצב הקשה שמשפיע עלי ועל בעלי לבין דרישות הבית והילדים, ושמחת החיים שלהם.