בחודשים האחרונים מזדנב אחרי ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי שומר ראש גברתן. מאז שהושלך לעבר ביתו רימון רסס צה"לי, מצויד הלוי בשמירה מסביב לשעון. מעט אירוני שדווקא הוא, שהשיק לפני שנתיים את תוכנית "עיר ללא אלימות", זקוק להגנה צמודה, אבל הלוי מסרב להיות ציני. מבחינתו, הניסיונות להתנכל לו הם הוכחה שהשיטה עובדת, ושהעבריינים בעיר חוששים לעתידם.
"הרימון מלמד יותר מכל שהנגיעה שלנו בתופעת האלימות פוגעת בעבריינים", אומר הלוי. "אני מצמצם את מרחב התמרון שלהם ומן הסתם הם כעוסים ופגועים. הרבה אנשים רואים בחוק המלצה ולא הוראה. יותר נוח להגיד 'כן' לכולם, הרבה יותר פופולארי להתעלם, אבל כך אילת תהפוך לאנרכיה ואני לא אתן שזה יקרה".
אילת היא מזמן לא רק עיר נופש נטולת בעיות. עובדת היותה מרכז תיירותי הפכה אותה לאבן שואבת לעשרות אלפי בני נוער שמציפים אותה כל קיץ. גורמי משטרה בעיר מספרים, שרבים מהצעירים נוהרים דרומה בכוונה ברורה לעשות שם את כל מה שאסור לעשות בבית. עבור רבים מהם מדובר בשתיית אלכוהול, צריכת סמים וכפועל יוצא הרבה יותר אלימות. וכשהם חוזרים הביתה, העיר ממשיכה להתמודד עם הנוער המקומי ועם עבריינים מכל הסוגים, ממש כמו במרכז הארץ.
החלטתו של הלוי להלחם ללא פשרות באלימות הביאה אותו לפנות לד"ר אורלי אינס-קניג, מרצה לעבודה סוציאלית, שיצרה את "עיר ללא אלימות". למעשה, זהו אוסף של תוכניות בתחומים שונים, שלכולן מטרה אחת להוריד את שיעורי האלימות בעיר באמצעות חינוך, אכיפה ופיקוח. ועדת השרים למאבק באלימות החליטה ליישם את התוכנית בעשר רשויות נוספות, והשבוע ירדו דרומה ראשי הערים על פמליותיהם, כדי לשמוע איך עובדת הנוסחה. הם התרוצצו בין גני ילדים ובתי ספר, קפצו לביקור במתנ"ס ובפארק ציבורי ונפגשו עם תושבים שהסבירו מה הביטוי של המודל בחייהם.
ישראל היא לא שבדיה
ההורים והתלמידים שדיברו מול ראשי הערים התנסחו היטב והיללו את השיטה ואת התוצרים שלה כמו דוברים מקצועיים. במרחב אילת של המשטרה אומרים באופן חד וחלק - שיעורי האלימות צנחו פלאים בזכות התוכנית. ראשי הערים, מצידם, יודעים שתקציב הוא שם המשחק. מהיכן יגיע המימון? מספר ארגונים תורמים לתוכנית, ביניהם הג'וינט, הסוכנות היהודית וקרן סאקט"א-רש"י, אבל מנכ"ל הביטוח הלאומי יגאל בן שלום, שעומד בראש ועדת ההיגוי הלאומית שהוקמה לצורך העניין, מודה: כרגע אנחנו לא יודעים איך יימשך המימון, אבל נדאג שיימשך.
גם אם יימצא המימון המתאים, ראשי הערים תהו כיצד הוא יתחלק בין הרשויות. ראש עיריית רהט טלאל אל-קרנאוי מוטרד מכך שהקרנות המדוברות לא פועלות בעירו, ושהעול הכלכלי ייפול על העירייה. "אם לא ישקיעו בנו כמו ביהודים, תהיה למדינה בעיה", הוא אומר. ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני הודיע שמבחינתו אפשר לתת לרהט תקציב גדול יותר, על חשבון הרשויות האחרות, כדי שכולן יזכו לנקודת זינוק שווה.
בין הרצאה על השבת הסמכות ההורית לבין ארוחת הבוקר במלון, היה מי שהזכיר שהכול החל ביוזמה אישית של מאיר יצחק הלוי, ותהה אם לא מדובר בתעודת עניות למדינה שלא מצליחה להשתלט על האלימות בדרכים הקונבנציונליות, ומטילה את האחריות לפתחן של הרשויות המקומיות. בחדרה, למשל, הקים ראש העירייה חיים אביטן סיירת ביטחון עירונית שחבריה, יוצאי יחידות מובחרות, מסיירים ברחבי העיר מצוידים בנשק.
אביטן מדווח שרמת האלימות ירדה. כעת, הוא אומר, יש סיכוי שבמקום שכל רשות תיתן טיפול מקומי ושטחי שהוא בגדר אקמול, תהיה ראייה מערכתית וכוללת. ואחרי כל זה, הוא מוסיף, חשוב שנחקור את הסיבות שהביאו אותנו למצב העגום שבו אנחנו נמצאים היום, כשילדים לא מהססים לשלוף אולר ותלמידת כיתה ח' מקצרין מוצאת את מותה בשירותי בית הספר.
במטה התוכנית יודעים שלא כל מה שטוב לאילת יצליח בטבריה או בנתניה, ולכן הם מתכוונים להתאים את הפרויקט לצרכים של כל עיר ולתושביה. בעתיד מקווה הממשלה להפעיל את התוכנית בכל הרשויות. "אל תשכחו שאנחנו חיים במזרח התיכון", טלאל אל-קרנאוי מוריד את המשתתפים לקרקע המציאות, "ישראל היא לא שבדיה". ומה אומר הלוי, שהתוכנית היא הבייבי שלו? "המשאבים חשובים, אבל הרבה יותר חשוב שיהיו לנו נחישות ונשמה יתרה. המשאבים יגיעו בעקבותיהן".