שוטרים יקרים, אין לכם במה להתגאות

משטרת ישראל, מפכ"לה וגם השר האחראי עליה, כנראה לא דמיינו תסריט שבו הם באמת תופסים את בני סלע. אם הם היו חושבים על זה אולי הם היו מחליטים מראש, כי במידה וסלע ייתפס, הם יתנו לאזרחים ולאזרחיות לייצר בעצמם את ההמולה, השמחה וההילולה, ולא יתרמו לה רק כדי להעביר לאזרחים את שדר ה- "אמרנו לכם שאפשר לסמוך עלינו". אולי מישהו היה צריך לתת את הדעת מראש כדי למנוע את המצב האבסורדי הזה, בו משטרת ישראל מתנהגת כאילו היא הושיעה אותנו מהגרעין האירני לפחות, בשעה שהיא בעצמה יצרה את פצצת האטום הזו.

קצת צניעות ואנושיות לא תזיק לכם שוטרים יקרים, גם אם תפסתם אנס צמרת. כאשר כתב טלוויזיה שואל אתכם אם מחר תחגגו ב'על האש', התשובה הנכונה היא לא "אם תזמין אני בא" כפי שעניתם, אלא תשובה מאופקת, שתבהיר שאתם מסופקים מכך שפושע נמלט ישוב לכלא, אבל מעבר לזה אין שום סיבה לחגוג.

חיוכיהם מדושני העונג של השוטרים, אלה שעמדו מעל ראשו של האנס הישוב כשפניו בין ידיו, מוצג לראווה משל היה גביע המדינה בכדורגל, וגם החיוכים של דיכטר וקראדי הזכירו לי את ג'ורג' בוש בדצמבר 2003, מודיע בשמחה וגאווה "גבירותי ורבותי, תפסנו אותו" כשנלכד סדאם חוסיין. בוש היה בטוח שהמשפט הזה מכיל בתוכו הבטחה שהשקט ישוב לעירק. מה קרה מאז אתם כבר יודעים.

הערוצים 10, 22 ו-1 גמעו בשקיקה את ההתנהגות המוגזמת של המשטרה וביקשו עוד. בשיתוף פעולה מופלא הם הצליחו להראות לנו את המפלצת ברגע האנושי שלה. מי היה מאמין שסלע כואב, בוכה ומתפרק. מי היה מאמין שזה יקרה מול המצלמות, ומי היה מאמין שבשעה שזה יקרה, נצליח לרחם עליו ולהתחנן בלב שיניחו לו.

כשעשרות שוטרים, צלמים וכתבים מקיפים אותו, ממש היה אפשר להרגיש את המחנק שלו. בטרם בילה לילה במעצר, כבר הספיק לדווח שהשוטרים הכו אותו בצלעותיו מרגע שנלכד. לא היה שום צורך באספקת התמונות שלו במחיר הזה, האמנו לכם שתפסתם את סלע גם בלי שהזזתם לו את הידיים והרמתם לו את הראש כדי שיצטלם ברור יותר, בשעה שהוא ממרר בבכי.

האם מישהו במשטרת ישראל טרח לחשוב אתמול על הקורבנות של סלע? אני משוכנעת שכל אחת מ-14 הנשים שסלע החריב להן את החיים, לא ספגה מההתנהלות הזו שום תחושת ניצחון. אם הן בכלל מסוגלות לשבת ולצפות בפניו של מי שהרס אותן, אני משערת שהן היו מעדיפות לקבל דיווח פחות מרוצה מעצמו, יותר מאופק, אפילו מרכין ראש. אחרי הכל, אתם אלה שהחזרתם אותן לחיות את הטרגדיה בשבועיים האחרונים.

למשטרה ניתנה אמש הזדמנות פז לנסות לתקן את העוול שהיא גרמה לעצמה לפני 15 ימים כשסלע ברח. אם היא היתה מגיבה באנושיות, ברצינות הראויה, ללא זחיחות וטפיחות מוגזמות על השכם של עצמה, אולי זה היה מצליח.