צרת החינוך

מי שחשב שהנזק שגורמת ממשלת אולמרט מסתכם "רק" בקריסה ביטחונית ומדינית, קיבל השבוע תזכורת לכך שמדובר גם באסון חינוכי. יולי תמיר, שרת החינוך של הממשלה הזו, הורתה לשנות את ספרי הלימוד ולהציג במפות את הקו הירוק.

קו הגבול הזה, שהיה בתוקף במשך 19 שנה בלבד, מאז קום המדינה ועד לנסיון הערבי להשמיד אותנו ב-1967, נקבע בשיחות ברודוס בסוף מלחמת העצמאות. כרגיל, מיהרו הערבים להשיג שביתת נשק לאחר שבסוף מלחמת העצמאות נטה מאזן הכוחות בבירור לטובתנו, ותבוסתם הואצה. גבולות החנק הללו, שכונו ע"י שר החוץ לשעבר, אבא אבן, בשם "גבולות אושוויץ", היו בסה"כ ביטוי זמני ליכולת הישראלית של 1948 ולא לזכותה של ישראל על הארץ.

לפי החוק הבינלאומי, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת חבר הלאומים וועידת סן רמו על בסיס הצהרת בלפור, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה ארץ ישראל משני צידי הירדן מיועדת לבית הלאומי היהודי. "הואיל ועל ידי כך הוכרה הימצאות קשר היסטורי בין העם היהודי לבין ארץ ישראל, המשמש יסוד לכונן מחדש את ביתו הלאומי בארץ הזאת". המשפט הזה לא נשלף ממצע האיחוד הלאומי אלא מנוסח המנדט שהעניק העולם לבריטניה לצורך מימוש הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. המילים "לכונן מחדש", מבטאות את ההכרה העולמית, המובנת מאליה, כי מדובר בהמשך ישיר של הריבונות היהודית שנקטעה ע"י הכיבוש הרומאי, כאילו לא היו 2,000 שנה ביניהן.

לאחר מכן בגדה בריטניה במנדט הזה, קרעה באופן בלתי חוקי את עבר הירדן המזרחי, ונתנה אותו למשפחה ההאשמית מסעודיה שקופחה על ידה בסבב קודם של חלוקת שלל אימפריאליסטית. ליהודים נשאר החלק המערבי, מהים עד הירדן – רבע מהשטח המקורי. הבגידה הבריטית לא נעצרה בכך, והתבטאה גם באיסור התיישבות יהודית בהרי יהודה ושומרון ובהגבלות עלייה שחרצו בדם קר למוות את דינם של מליוני יהודים בשואה.

החלטת עצרת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947, על תכנית חלוקת החלק המערבי של הארץ, אינה משנה את המצב כי החלטות העצרת הכללית מהוות המלצה בלבד, שהערבים, שדחו אותה על הסף, סיכלו בכך את היוולדה. ירדן סיפחה את יהודה ושומרון, אך פרט לפקיסטן ואנגליה – השותפה לפשע, אף מדינה לא הכירה בסיפוח הזה בגלל המצב החוקי הבינלאומי הקובע כי השטח מיועד ליהודים.

המצב החוקי הזה תקף עד עצם הרגע הזה והוא לצנינים בעיני המוטציה הפוסט-מודרנית ששולטת בישראל ושיצרה את המצב המטורף שבו שלטון יהודי מממשיך את החוקים הפרו-ערביים של השלטון הבריטי.

מערכת החינוך הממלכתי של מדינת ישראל אינה מלמדת את תלמידיה דבר על הזיקה היהודית לארץ או על המצב החוקי הזה, המביך את ישראל נוסח אולמרט, ציפי לבני ויולי תמיר. כתב המנדט הבריטי הינו קיצוני ו"ימני" מדי עבור מדינת ישראל כיום.
יולי תמיר, מראשוני ארגון השטינקרים "שלום עכשיו", שבעבר הביעה התנגדות לנוהג של צה"ל המעניק ספרי תנ"ך לחייליו, מנסה כעת ללכת צעד נוסף "קדימה". היא אינה מסתפקת בוואקום החינוכי שהוביל למצב שבו עם ששמר אמונים לארצו במשך 2,000 שנה הפך להיות אדיש לחלוטין אליה, אלא שכעת היא הופכת את הניתוק מן הארץ לקו חינוכי אקטיבי. היא משתמשת בתירוץ העלוב של מניעת 'חור בהשכלה' של הנוער, שפשוט מוכרח להכיר את הגבולות שהיו כאן עד 1967. האם ההוראה לשינוי הספרים, בעלות של מליונים, תכלול תחת דגל 'הרחבת הידע'' גם את גבולות המנדט ואת גבולות ההבטחה?

במבחן כניסה שנעשה לאחרונה למועמדים לשליחות בחו"ל לא הצליחו הנבחנים (החילוניים) לציין על מפה אילמת היכן חיפה, ת"א, ירושלים ובאר שבע. המסקנות של יולי תמיר מהחורבן החינוכי הזה הובילו אותה כנראה להדגיש במפות החדשות שלה את מיקומן של... ערים ערביות.

בני פלד, שהיה מפקד חיל האויר ומראשוני תעשיית ההיי טק בארץ, נהג לומר כי ממשלות החידלון הישראליות לדורותיהם אינן אלא "ועד קהילה" גלותי. כיום, הכינוי הזה יכול היה לשמש כמחמאה לממשלת אולמרט המצטיירת יותר ויותר כצוות הפועל במלוא המרץ לפירוקה הסופי של המדינה. חברי הממשלה הזו הם עצמם תוצר הכשלון החינוכי האדיר של מדינת ישראל.