מו"מ עם חמאס? בלתי אפשרי

לא רק שהמשא ומתן לשחרור גלעד שליט תקוע, אלא שהוא בלתי אפשרי. המשא ומתן להקמת ממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית התפוצץ וגם הוא בלתי אפשרי, וכל זאת כאשר המצרים מתווכים - אך התנאים שלהם נדחים על ידי חמאס. עולה הרושם שחמאס מעוניין לפוצץ כל משא ומתן באמצעות העלאת תנאים, שהוא יודע מראש שהם בלתי אפשריים עבור הצד השני, אם זו ישראל או תנועת פתח.

מסקנות עגומות אלה ניתן להבין מראיון עיתונאי מפורט שנתן אמש בדמשק ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, לאתר האינטרנט של ערוץ הטלוויזיה הערבי אלג'זירה.

בראש ובראשונה מן הראיון עולה בבירור, כי משעל נמצא במוקד המשא ומתן, וכי הוא בעל הבית, דהיינו, הגורם המחליט ב[[חמאס]]. גם הנייה הוא גורם מרכזי, אך לא החשוב ביותר בחמאס. לו היתה קמה ממשלת אחדות פלסטינית היה זה הניה שהיה משלם את המחיר ועוזב את ראשות הממשלה - כך אישר משעל בעצמו בראיון.

חמאס דורש עבור שחרור החייל החטוף גלעד שליט את שחרור כל המנהיגים הפלסטיניים הכלואים בבתי כלא ישראלים ("הם בראש הרשימה"), את האסירים הותיקים, את כל הנשים המחבלות, כל הילדים הכלואים - ועוד אלף אסירים. לראשונה, מתברר כי משעל מבקש לשחרר גם אסירים ערבים ישראלים השפוטים בישראל ("ערביי 48").

ברור שישראל לא תוכל לקבל את התנאים הללו ודינו של המשא ומתן נחרץ. זו מדיניות של סחטנות ברורה מישראל. משעל הסביר שאינו ממהר בעניין האסירים, ומי שנמצא בלחץ זו דווקא ישראל. בעניין זה, אמר, אין מה למהר. "מי שיש לו סבלנות – יזכה".

באשר להקמת ממשלת האחדות הלאומית, מתברר כצפוי שלא היה למשא ומתן שום סיכוי. חמאס דרש ערבויות להסרת המצור הכלכלי העולמי מעל הפלסטינים, מבלי שיהיה מוכן לקבל את תנאי הקוורטט, ובראשם ההכרה בישראל. כך קיווה, כנראה, גם לאכול את העוגה וגם לשמור אותה שלימה.

מעבר לכך מתברר עד כמה אין אמון בין חמאס לפתח: משעל מתאר משא ומתן תגרני-כמעט בין שני הצדדים, שהתקוטטו על תיקים (פתח סירב לאפשר לחמאס לשלוט בתיקי האוצר ובטחון הפנים, שני התיקים הרגישים ביותר). כמו כן ביקש חמאס להשתלט על [[אש"ף]], עוד בקשה בלתי הגיונית מבחינת פתח.

בנוסף לכל הצרות מתברר שיש חוסר אמון אמיתי בין אנשי חמאס למתווכים המצרים. לטענת משעל, המצרים שתיווכו בנוגע להקמת ממשלת האחדות הוסיפו על דעת עצמם את עניין גלעד שליט והרגיעה, ובכך הסתבך המשא ומתן.

לדבריו, הוא מוכן להקים מדינה פלסטינית שלבית בגבולות 1967, אך בשום אופן מבלי להכיר בישראל. לכל היותר, הוא מוכן ל"רגיעה" (תהדאה) איתה. בכל מקרה, במקביל לדרישה למדינה מצומצמת הוא דורש שישראל תתחייב לקבל את זכות השיבה. בלי זכות השיבה ישאר הסכסוך פתוח, הבהיר - עוד תנאי שנועד לפוצץ כל משא ומתן בהווה ובעתיד.