קודם כל החדשות: הפרלמנט של אירן (המג'לס) אישר אתמול לקצר את הכהונה של הנשיא [[מחמוד אחמדינג'ד]], והוא צפוי לסיים את הקדנציה שלו בפברואר 2007 במקום ביוני 2009. הסיבה הרשמית: לאחד את הבחירות לפרלמנט עם הבחירות לנשיאות מסיבות חיסכון. עד כאן הידיעה. משמעות הדבר: אחמדיניגד איבד את תמיכת המנהיג הרוחני עלי חמנאי, שכנראה אפילו לו כבר נמאס ממנו.
ההערכות שאחמדיניגד הולך ונחלש בטהראן הגיעו אלי זה חודשים. רק בשבוע שעבר נפגשתי עם בנקאי בריטי בכיר, שביקר בטהרן, וסיפר לי עד כמה אחמדיניגד בלתי נסבל שם בעיני רבים, אפילו בקרב חוגים שמרניים בפרלמנט. רק לפני חודשיים ביזה הפרלמנט את אחמדיניגד כאשר פעמיים דחה את המועמד שלו לתפקיד שר הנפט (בפעם הראשונה אחד בשם עלי סידלו, והשני סייד סאדר מהסולי). זהו אחד התפקידים החשובים ביותר באירן, כמובן. גם אחמדיניגד וגם המועמדים שלו לתפקיד הגיעו מ"משמרות המהפכה", גוף שנחשב קיצוני מידי אפילו בשביל חברי פרלמנט שמרניים. הטענה הייתה ששניהם "חסרי ניסיון", רמז מעליב לנשיא עצמו. ואכן, אחמדיניגד זעם מאוד בעקבות כך, וטען שלא רק בעולם רודפים אותו, אלא אפילו בתוך אירן עצמה.
אם זה היה תלוי בתושבי טהרן ובמנהיגות של המרכז הפוליטי הם היו נפטרים מאחמדיניגד כבר מזמן. מוקד התמיכה החשוב של אחמדיניגד הנו הפריפריה, שם הוא נחשב גיבור עממי, מן רובין הוד נקי משחיתות, "אחד משלנו", שהגיע למעלה, אך גם שם מתחילים למתוח עליו ביקורת, והדבר בא לדי ביטוי בתקשורת האירנית.
אחמדיניגד נבחר על המצע הכלכלי בלבד. לא ישראל, לא ארצות הברית ולא הגרעין. במצע שלו הוא דיבר על קצבאות שיחלק להמונים, דבר שלא קרה, ועל חלוקת כספי הנפט לעם, גם זה דבר שלא אירע. ההפך, בחודשים האחרונים מזנקת האינפלציה (רשמית עשרה אחוזים, לא רשמית - כפול), ומחירי מוצרי היסוד מאמירים, בעיקר הבשר והעופות. אחמדיניגד טען להגנתו, שמחירי העופות זינקו בגלל השמדת מיליוני תרנגולות בשל [[שפעת העופות]]. על רקע זה זוכה אחמדיניגד לביקורת קשה ואפילו ללגלוג בתקשורת האירנית. גם מדיניותו החדשה לעודד את הילודה נתקלה בביקורת קשה בתקשורת הפנימית. באירן מעל 70 מליון אזרחים, וכבר כיום ישנה בעיית אבטלה קשה. הנשיא הקודם, חטאמי, עודד הגבלת ילודה, שני ילדים וזהו. בא אחמדיניגד והפך את המדיניות בניגוד לכל הגיון כלכלי.
הכל תלוי בחמינאי
גורלו הפוליטי של אחמדיניגד היה ועודנו תלוי בעיקר באדם אחד, שתמך בו מאחורי הקלעים בבחירות בשנת 2005: המנהיג הרוחני עלי חמינאי.על פי שיטת "שלטון איש ההלכה האסלאמית" ("ולאית פקיה" בפרסית) הדמות הקובעת היא המנהיג הרוחני ולא הנשיא, ואכן בכל השאלות החשובות קובע באיראן חמינאי, מי אשר הוציא כבר "פתווה" האוסרת שימוש ופיתוח נשק גרעיני. בחדשים האחרונים אני מקבל יותר יותר אינדיקציות שחמינאי מודאג מן הפה הגדול של אחמדיניג'ד, והוא החל למדר אותו.
באופן מעניין, הדבר שמאוד מעניין את המנהיג הרוחני בשנה האחרונה הוא הכלכלה. השבוע מבקר ראש ממשלת תורכיה, טייפ ארדואן בטהרן (ביקור היסטורי כשלעצמו), הוא נפגש עם חמינאי ועם אחמדיניגד (עם כל אחד בנפרד), ועל מה מדבר אתו חמינאי? על הסחר המשותף בין שתי המדינות ועל הצורך להעלות אותו.
בחדשים האחרונים עוסק חמינאי המון בנושאי הסחר של אירן, והכנסתה לארגון המדינות המתועשות. חמינאי מקדם הפרטה מסיבית בתעשיות המדינה, והוא נפגש לצורך כך עם מומחים בתחום. ברור שביזיונות בסגנון אחמדיניגד בעניין ישראל, השואה או עולם הדימויים שלו, רק מסבך את אירן ומרחיק אותה ממפת הסחר העולמי.
ואכן, בחדשים האחרונים כבר מידר המנהיג הרוחני את אחמדיניגד פעמיים: בענייני ההפרטה רק חמינאי מטפל, וכן הוא הקים גוף חדש למדיניות החוץ של אירן, הכפוף אליו ישירות. זו הבעת אי אימון ברורה באחמדיניגד ובכל מה שהוא מייצג.
אגב, כדי להצדיק את ההפרטה החליט חמינאי, לא אחמדינג'ד, לחלק לכל משפחה מניות בתעשיות המדינה בגובה של כ-400 דולר. חמינאי קרא לזה "חלוקת הצדק". אחמדיניגד ניסה להתהדר בצעד זה, אך ההחלטה לא היתה שלו. אחמדיניגד זוכה לקיטונות של ביקורת גם מצד שני הנשיאים הקודמים של המדינה, האשמי, רפסנג'אני ומוחמד חטאמי, שניהם כנראה יתמודדו גם הפעם, בנוסף לעוד הרבה מאוד מועמדים. ייתכן והפעם לא יפסלו רבים באופן סיטונאי כמו בסיבובים האחרונים לנשיאות, שכן באירן נשמעה ביקורת קשה נגד מדיניות "מועצת שומרי החוקה" לפסילה סיטונאית של מועמדים. הנושא בכל מקרה בויכוח.
אז מי אמר שאין גם חדשות טובות במזרח התיכון?