רובין הוד סלולרי

חברות הסלולר בריוניות. לא שזה מפתיע כשלעצמו. הן היו כאלה מתחילת הזיכיון, כאשר התקינו מאות אנטנות ללא היתרים מתאימים. הן הראו זאת כאשר התקינו אלפי אנטנות באישון לילה ובמסתור, לא רק תחת כל עץ רענן, אלא בתוכו ובתוך תחפושת של דודי שמש, שלטי חוצות וגלילי מתכת. הן הוכיחו זאת כאשר ניסו, ובמקרים רבים גם הצליחו, לשים רגל לכל ניסיון להסדיר את נושא התקנת האנטנות בחקיקה ובתקינה, ולעגן זכויות לציבור הלקוחות שלהם, שלמרבה צערן, רוצה גם הגנה על בריאותו ובריאות ילדיו.
ובכל זאת הן מצליחות שוב ושוב להפתיע ושוב ושוב לקבוע שיאי חוצפה ובריונות חדשים. אחרי שיצאו בקמפיינים עתירי ממון על מנת לטהר את עצמן מתוצאות הבריונות, אחרי שטענו בהן צדק שמאורעות פרישת הרשת הסלולרית בתחילת ימי הזיכיון לא ישובו, אחרי שהבטיחו מדידה מסובסדת לכל פועל, מסתבר, כמה מפתיע, שהבריון נותר בריון כשהיה.

דוגמאות הן סיפקו לנו, לאחרונה, למכביר: אחת מהן היא פגישה של פורום החברות עם בכירים במשרד החינוך. הפגישה נועדה, לדברי הפורום, להסביר את הסכנות, או נכון יותר: אי הסכנות, הגלומות בהתקנת אנטנות בתוך ובסמוך לבתי הספר. כלומר: שידול ישיר של מי שאחראים לביטחון ובטיחות התלמידים להתקנת אנטנות מקרינות בסמוך אליהם, מתוך הנחה, שאיננה מבוססת מדעית, שהקרינה לא תפגע במי, וכאן כבר יש הסכמות מדעיות, שנמצאים בשלבי התפתחות רגישים במיוחד של מערכת העצבים המוח ופגיעים יותר מכל אוכלוסיה אחרת.

החברות גם חגגו לאחרונה, למעלה משנה של דחייה והקפאה בשינויים המוצעים לתכנית המתאר הארצית למתקני שידור, תמ"א 36. השינויים שנדונו בממשלה ביולי 2005, ביוזמת שר הפנים דאז, אופיר פינס, היו אמורים לתת מענה בשלושה פרמטרים עיקריים: חובת היידוע טרום הקמת אנטנה, זכות ההתנגדות מול מוסדות התכנון והטלת החלק העיקרי של הפיצוי, אם יידרש, בגין פגיעה של אנטנות, על החברות. בדחיות מדחיות שונות ההליך הפשוט, לכאורה, של אישרור השינויים, התמוסס.

מה שבכל זאת נותר, כשריד להצעות, הוא אישור זמני של מחויבות פיצוי מלאה, המוטלת על כל חברה סלולרית המתקינה אנטנה. גם כאן החברות התחכמו והתחמקו. המשרד להגנת הסביבה קבע כי רובן של האנטנות שהוקמו מהחלת חובת פיצוי היו מתקני גישה אלחוטיים, שאינם דורשים היתר בניה והתחייבות לפיצוי, הודות לפרצות בחוק הבזק וחוק התכנון והבנייה.

אך בכך לא די. השבוע התבטא אחד ממנכ"לי החברות ואיים כי אם תיוותר חובת הפיצוי על החברות, יוקמו אנטנות באזורי עוני, על מנת שלא להידרש לפיצוי מוגדל. הנה הוא רובין הוד חדש, הלוקח מן העשירים ומחלק לעניים- אנטנות. החוצפה להשתמש בקבוצה רחבה באוכלוסיה כבני ערובה, על בסיס מעמדם הכלכלי ולנסות להטיל טרור על מקבלי ההחלטות, היא שכלול של הבריונות היומיומית, הרגילה, של חברות הסלולר.

רק משעה שהחברות יבינו שלקוחותיהן, המזרימים מיליארדים לקופותיהן, הם גם אנשים בעלי חששות, רצונות ושאיפה לחיים בריאים, ייתכן דיאלוג אמיתי ולא כוחני בזירה הציבורית. הרגע הזה, הסתבר השבוע, עודנו רחוק.

* הכותב מרכז את "הפורום לסלולאריות שפויה", מטעם שתי"ל.