האם אפשר להציל את לבנון מעצמה?

בדיחה לבנונית אומרת שכאשר ברא אלוהים את אומות העולם, ניגשו אליו המדינות והתלוננו. "כיצד זה לבנון" אמרו לו, "מדינה קטנה כל כך זוכה למיקום ולתכונות מדהימות כל כך. היא נמצאת בין אירופה לאסיה, יש לה גישה לים, היא מצטיינת בנופים מרהיבים, במקורות מים רבים, כיצד כל כך הרבה טוב מגיע למדינה כל כך זעירה". אלוהים, כך מספרת הבדיחה, חשב קצת והנהן. "יש צדק בדבריכם" הוא אמר, ועל מנת לאזן את המצב – הוא ברא את הלבנונים.

בימי מלחמת לבנון האחרונה, זכור לכולנו נאומו של ראש הממשלה פואד סניורה, שקרא לעולם לסייע לעם הלבנוני הנמצא תחת ההתקפות הישראליות. בנאומו לא שלט סניורה ברגשותיו ופרץ בבכי. התגובה הישראלית הרשמית, מצד שרת החוץ ליבני, הייתה כי "מוטב שסניורה ינגב את דמעותיו ויתחיל להראות כי הוא פועל נגד החיזבאללה". כעת, משנמצא שלטונו של סניורה תחת סכנה ממשית, כבר נשמעים קולות אחרים לגמרי מישראל. סקירה קצרה של התגובות המקומיות, למשל: "הלוואי שסניורה יהיה יותר חזק" (אלי ישי), או "יש לחזק את סניורה" (יולי תמיר), מראה כי סביר להניח שאין לאף אחד מהם ספק שמלחמת לבנון האחרונה לא תרמה, בלשון המעטה, לחיזוק כוחו של סניורה. כעת, כולם ממהרים לחזקו, לדבר על אפשרות להחזיר את חוות שבעא ולהגיע להסדר בכפר השנוי במחלוקת רג'ר. השאלה היחידה היא, האם זה לא מאוחר מדי?

לבנון, שידעה מלחמות אזרחים עקובות מדם ואכזריות שלא יודעת גבולות, נמצאת כיום בשלב מעורער מאוד. המלחמה האחרונה, שעצרה תהליך מתמשך של פיתוח תיירותי וכלכלי, חשפה שוב את העובדה כי המדינה הזו שסועה. אולי שסועה מידי. בשל כך נחתם בשנת 1989 הסכם טאיף, שקרא לחלוקת מוקדי הכוח במדינה על פי מפקד אוכלוסין משנת 1932. ההסכם הזה יכול לסייע לנו להבין את גודל השסע - הוא קובע כי מוקדי הכוח בלבנון יהיו לעד מחולקים בין העדות השונות לפי מתכונת קבועה: נוצרי מרוני יחזיק תמיד במשרת הנשיאות, ראש הממשלה יהיה תמיד סוני, ויו"ר הפרלמנט תמיד שיעי. כעת, משכוחם ומספרם של השיעים במדינה גדל, הם חשים שהכוח שלהם לא בא לידי ביטוי מספיק בפוליטיקה הלבנונית. מסתבר שהמערכת של האיזונים ובלמים, סייעה למדינה לא רק להתקדם, אלא גם להיעצר.

בשלב זה, כל ניסיון להעריך את תוצאות המשבר הוא בלתי אפשרי. לא ברור עד כמה גדול השריר שעושות כעת מפלגות האופוזיציה הפרו-סוריות וחסן נסראללה בראשם, והאם תימצא הנוסחה שתאפשר לצדדים להקים ממשלת אחדות שתבטא בצורה טובה יותר את רצונם של השיעים לשליטה. העולם הערבי בהחלט חושש מההשלכות של אי-מציאת נוסחה כזו, והוא קורא להפסקת המשבר בהסכם ובמשא ומתן. מזכ"ל הליגה הערבית עמרו מוסא עושה כרגע את דרכו ללבנון, וממצרים הוא מסר כי, "לבנון מהלכת כרגע על חבל דק". גם עיתון אלחיאת היוצא בלונדון, מבטא את החשש מאי מציאת נוסחה להסכם. "תסריט של אלימות מרחף מעל לבנון", צעקה כותרתו. בעיתונות הלבנונית הרוחות סוערות עוד יותר, ובעיתון אלמוסתקבל זועקת הכותרת, כי "סכנת מלחמת האחים מתקרבת". האם יירגעו הרוחות בטרם יגעו הלבנונים לנקודת האל-חזור?

הבדיחה המוזכרת מעלה, המצחיקה אולי בעצבותה, מראה עד כמה רגיש הנושא העדתי בלבנון. כעת, משהגיעה המדינה אל המצב הרגיש בו כוחות האופוזיציה צובאים על לשכת ראש הממשלה, נותר רק לקוות כי המאמצים הערבים והבינלאומיים ישיבו את הסדר אל כנו בארץ הארזים. ישראל, והעולם, נזכרים עכשיו בתסריטי האימים של מה יקרה אם לבנון תיגרר למלחמת אזרחים נוספת. באם בסופו של דבר יימצא הסדר כזה, יצטרכו ישראל, והעולם, לחשוב כיצד לשמור עליו.