גרות בעיר? סיכוי גבוה שתחלו בבולמיה

החיים האורבניים מעלים הסיכון ללקות בהפרעת אכילה מסוג בולמיה, אך לא אנורקסיה. כך לפי מחקר הולנדי שפורסם אתמול. מהמחקר עולה כי נשים המתגוררות בערים נמצאות בסיכון לחלות בבולמיה פי חמש מאלו המתגוררות בכפרים וישובים קטנים. עם זאת מצא המחקר כי אין השפעה של סביבת המגורים על הסיכון ללקות באנורקסיה.

למרות שהמחקר נערך בהולנד, העריכה גבריאלה ואן סון מהמרכז להפרעות אכילה בלינדסכנדאם כי התוצאות רלוונטיות עבור מדינות מפותחות אחרות. "בולמיה, הקשורה קשר ברור לאנורקסיה, נפוצה יותר בערים גדולות בהשוואה לשיעור הלוקים במחלה המתגוררים בפריפריה" אמרה ואן סון בראיון.

לדבריה, מספר המאובחנות כלוקות במחלה גבוה פי חמישה בערים. בולמיה ואנורקסיה נחשבת למחלה האופיינית לנערות ונשים וקשורות לרצונן האובססיבי של הנשים להיות רזות. המחלות שונות אחת מהשניה באופיין: אנורקסיה מאופיינת באכילה מועטת ואף אי – אכילה. זאת לעומת בולמיה, בה הנשים מכריחות עצמן להקיא את שהן אוכלות או משתמשות בחומרים משלשלים על מנת להוציא את האוכל ממערכת העיכול.

אנורקסיה לרוב מתחילה בתקופת הבגרות ובולמיה מתחילה בגיל הבגרות וגם מאוחר יותר. בשתי המחלות ניתן לטפל באמצעות טיפול התנהגותי וייעוץ.

ואן סון ועמיתיה, שפרסמו את תוצאות המחקר במגזין הבריטי לפסיכיאטריה, דיווחו כי אינם מצליחים לעמוד על הסיבה להבדל בשכיחות המקרים בין העיר לכפר. השערה אחת לכך היא האנונימיות הכרוכה במגורים בעיר, המקלה על הנשים להסתיר את המחלה מאשר במקומות קטנים.

הממצאים מבוססים על מחקרים דנערכו בקרב נערות שאובחנו לאחרונה כלוקות בבולמיה ואנורקסיה בקרב 63 מרפאות ומטפלים בין השנים 1985-1989 ובשנים 1995-1999. שיעור הבולמיה היה גבוה פי 2.5 באזורים עירוניים מאשר בפריפריה, וגבוה פי חמישה בערים גדולות. לדברי ואן סון, תוצאות המחקר מאירות את המשך הדרך למחקרים בנושא בולמיה ואנורקסיה.