שבויי מלחמה

לחברי וועדת חוקה,
אין זה סוד שבשנים האחרונות מנסים גורמים שונים, באמצעים שונים, לטרפד שילוב ישיר של גנרלים פורשים (ו סתם ביטחוניסטים) בקרב שורת מקבלי ההחלטות הפוליטיות.

נכון שתקופת הצינון שהוצעה על ידי חברי הכנסת אבשלום וילן והד"ר יובל שטייניץ, תמנע את הפוליטיזציה המאפיינת לעיתים את פעילות הדרגים הבכירים בצבא ובמשטרה. אבל לצופה מהצד זה נראה יותר כפחד של חברי כנסת מאותם בכירי מערכת הביטחון, המאובזרים בדרגות אלוף וניצב, שיתפסו להם את הכיסא.

הח"כים מבקשים לקבוע בחוק ומבלי להיעזר בכל פעם מחדש בבית המשפט העליון, תקופת צינון מובנית, של 3 שנים ולא יותר מכהונתה של כנסת אחת, כדי שאותם גימלאים צעירים ומוכשרים בדרך כלל לא יוכלו להיבחר לכנסת או להתמנות לשרים בממשלת ישראל.
לשיטתכם, חברי ועדת האתיקה, הצעת החוק תציל את הפוליטיקה הישראלית ממליטריזציה ואת צה"ל מפוליטיזציה.

הגדיל לעשות חברכם, יו"ר ועדת חוקה ח"כ מנחם בן-ששון מקדימה, אותה מפלגה שהציבה את אבי דיכטר ראש השב"כ לשעבר בצמרתה. בן שושן טען, כי החוק יקרין מקצועיות על מי שגורל המדינה נתון בידיו.

יש בעיה עם אמירה כזו, בעיקר אחרי מלחמת לבנון השנייה בה אותם "לא גנרלים" לא בדיוק ידעו מה עושים.

חשוב לציין, כי עד לפני שנים אחדות, לא הייתה מניעה חוקית לשילוב גנרלים במיל' בפוליטיקה. משה דיין נבחר לכנסת בשנת 1959 ומונה לשר החקלאות כשנה לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל. רב אלוף חיים ברלב סיים את תפקידו כרמטכ"ל ב-1971 ומונה בסמוך לשר המסחר והתעשייה. אריאל שרון התפטר מתפקידו כאלוף פיקוד דרום ב-1973 ובסוף השנה כבר נשא בקדמת שמו את התואר ח"כ. עזר וייצמן התפטר מתפקידו כראש אגף המבצעים במטכ"ל בסוף 1969 ולמחרת הוצנח, ללא בג"צים ועליהום ציבורי, על כס שר התחבורה. ועוד תזכורת קטנה: רב אלוף במיל. אהוד ברק – כן אותו אהוד ברק שאולי עוד מעט יתיישב על כס שר הביטחון - נקרא במסלול ישיר לדגל העשייה כשר הפנים.

זה בסדר?

מדוע נשיאי אוניברסיטאות כפרופ' אבישי ברוורמן ופרופ' אוריאל רייכמן יכולים ביום אחד לסגור את הלשכה הנשיאותית שלהם באקדמיה ולהתייצב למחרת בצמרת רשימה לכנסת, בעוד שאלוף בצה"ל או ראש שרות הביטחון צריכים ללכת הביתה ושם להצטנן שלוש שנים? מדוע אין דין שווה לאנשי אקדמיה וליוצאי מערכת הביטחון?

נכון שהצנחת הקצינים לפוליטיקה הפכה את מדינת ישראל עם השנים למדינה שנראה כי שולטים בה גנרלים. עם זאת, אותם יוצאי צבא ראו בהליכה לפוליטיקה המשך ישיר לשליחותם הציבורית. דווקא שילובם בכל גוני הקשת הפוליטית: מהשמאל הקיצוני לימין הקיצוני, מוכיח שאין מדובר בפוליטיזציה, אלא במימושה של אידיאולוגיה ודעתנות.

נכון, אי אפשר להכחיש כי קיים סיכוי שהחלטות מסוימות שקיבלו עלולות להיראות, בדיעבד, ככאלו הקורצות לפוליטיקה, אך בשביל זה אתם, חברי כנסת נכבדים, נמצאים שם ונתונה לכם יכולת הביקורת, כמו גם יכולת הבלימה, להחלטות שלא ממש נראות לכם סבירות.

תגידו את כל האמת, ממה אתם חוששים? שיתפסו לכם את הכיסא? שמישהו שחושב שהוא טוב מכם, כי הוא בא מהמקום הנכון ובזמן הנכון, ימלא את התפקיד בצורה מקצועית ועם ידע קודם?

ומדוע דווקא שלוש שנים צינון? מדוע לא פחות? אולי בגלל שבצבא הכל מתחלק לשלוש?

אין ספק שאסור שהמסלול בין השירות הצבאי לפוליטיקה יהיה פרוץ וחייבים לסייגו בזמן, אך לא חצי שנה עד שנה נשמע קצת יותר הגיוני. חשוב גם לקבוע מתי מתחיל הצינון? מיום היציאה מהבקו"ם? אחרי חופשת השחרור? או בסיום התפקיד בפועל? זה כדי שלא יחזור הויכוח שהיה עם שיחרורו של שאול מופז, שבסופו של דבר התיישב ללא כל בעיה על כס שר הביטחון.

ןמדוע להחיל צינון רק על הביטחוניסטים? ומה עם שדרנית ועיתונאית צמרת דעתנית? האם המסלול הישיר שלה לצמרת מפלגתה אין בו טעם לפגם? ומנכ"ל משרד ראש הממשלה? ומנכ"לית משרד החינוך? הם כנראה פחות מפחידים את שאר הח"כים.