חזרה למקום הפשע

נאומו של אהוד אולמרט באזכרה לדוד בן גוריון בשדה בוקר אמור היה להיות שחזור "ההצלחה" של נאום דומה שלו, בדיוק לפני 3 שנים. אז, נתבקש אולמרט להחליף את שרון שחלה והוא ניצל את ההזדמנות כדי להציב על סדר היום את נושא הנסיגה החד צדדית. נאומו אז, שנתפס כאילו נישא בשם ראש הממשלה שרון, אכן תרם להתנעתו של תהליך הנסיגה החד צדדית. לאחר מכן, בראיון לנחום ברנע, חשף אולמרט את מלוא התפנית שביצע ואף התנבא בסגנון ההזיות של שמעון פרס לגבי הצלחת המהלך: "אחרי ה'בום' הראשון, שעלול להיות אלים למדי, יהיה צמצום משמעותי בטרור. תהיה חומה בינינו לבינהם. אני אתמוך בשיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות, בסיוע בינלאומי. יהיו פארקים תעשייתיים". אי אפשר לומר שכלום לא התגשם - ה"בום" האלים הגיע בגדול.

אבל קיים הבדל עצום בין המצב אז להיום. אז, היה שרון ראש ממשלה במלוא עוצמתו ויוקרתו לאחר שהכריע הכרעה צבאית את הטרור במבצע "חומת מגן". ערפאת היה כלוא בעליבות במוקטעה ברמאללה, ארה"ב היתה בשיא התנופה של המלחמה בטרור לאחר חיסול משטר הטאליבן באפגניסטן והכיבוש האלגנטי של עירק, והערבים היו בדמורליזציה. שרון, שידע היטב ש"ההתנתקות" היא אסון, הניח שמצבה המצוין של ישראל מותיר לו שולי ביטחון שיספיקו כדי לספוג את הפגיעה הביטחונית של תכניתו.

היום, המצב הפוך בתכלית. האיום הקיומי חזר ובגדול, במידה רבה "הודות" לאותו מהלך. הערבים פירשו את הבריחה מעזה כחולשה ולא העלו על הדעת כי מדובר בתמרוני ראש ממשלה מושחת המנסה לחמוק ממערכת אכיפת חוק חולנית המסירה אישומים פליליים כדי לאפשר את הנסיגה. הניצחון בעזה על היהודים, "השטן הקטן" בפיהם, הפיח תקוה גם אצל הטרוריסטים בעירק. ארה"ב, שכעת עומדת לברוח מעירק, שילמה, משלמת, ועוד תשלם מחיר יקר תמורת ההצטרפות להרפתקה של שרון.

המשך ההידרדרות הוא כבר היסטוריה. עליית החמאס עקב היוקרה שקיבל מהנסיגה, וחלק גדול מהכישלון בלבנון עקב הפניית משאבים, אימונים ותשומת לב למלחמה ביהודים במקום בערבים, הינם תוצאות ישירות של הנסיגה. כתוצאה מכך הערבים נמצאים באקסטזה של שיכרון כוח ומבחינתם הגיעו "ימות המשיח". הם הולכים מחיל אל חיל ואויביהם לסוגיהם מתקפלים כמו נייר. לכן קשה להאמין שיעלה על דעתם לחתום על הסכמים עם "הכופרים". הסורים נתנו תשובה חד משמעית לחיזורים העלובים מצד ישראל והאמריקאים, ע"י הרצח של פייר ג'ומייל שמהווה יריקה בפנים והוכחה שהם אינם רואים את המערב ממטר.

הניהול הכושל של המלחמה ומשבר חטיפת החיילים, ההצהרות הסותרות, הבלבול, חוסר האונים של הממשלה, הביצועים האומללים של השרים, כל אלו הפוכים לחלוטין למצבה של ממשלת שרון בסוף 2003. בניגוד לממשלת שרון, ממשלת אולמרט היא קריקטורה מגוחכת שבמקומות שבהם נגעה – לא צומח עשב. הקריקטורה הזו אינה משעשעת איש בישראל, כי ליצנים, בהגיעם לשלטון, גורמים נזקים אדירים.

תמונת המצב הביטחוני ידועה היטב לאולמרט, המקבל את המודיעין ממקור ראשון. תוך כדי פליטת ההבלים על השלום הקרב ובא, הוא מקבל דיווחים על הממדים וקצב ההתעצמות הטרוריסטית המבהילה בעזה. למרות זאת הוא העניק לחמאס הפסקת אש חיונית, במקום לנצל את הרגע האחרון של חולשתם ולהספיק להשתלט על חבל עזה ולחסום את זרימת הנשק וכרישי הטרור. בחדלונה, דנה השבוע ממשלת אולמרט עוד ועוד ישראלים למוות בסיבוב הבא, שמחירו העתידי עולה מדי יום.

בנאומו המופקר, הציג אולמרט מערכת ויתורים שיביאו את ישראל למצב בלתי ניתן להגנה, והמשרטטים את תמונת סוף המדינה. מיד לאחר הכישלון הענקי של הנסיגה והגירוש הקודם, הוא מכריז על כוונתו לחזור על התרגיל. הפיכתו הוודאית של כל מרכז הארץ למהדורה מורחבת של שדרות, ועקירת 100,000 איש נוספים לאחר הכישלון המוחלט בטיפול בבעיית 10,000 הפליטים היהודים שיצרה הנסיגה הקודמת, אינם מטרידים אותו. בכך הוכיח כי או שלא למד דבר מניסיונות הפייסנות הכושלים של אוסלו והנסיגה מעזה, או יותר גרוע – התוצאות אינן מעניינות אותו. אך מצד שני יתכן שלמד היטב מהי הדרך המהירה להפוך לאתרוג, לקבל אצל קברניטי "שלטון החוק" זיכוי מראש בעשרות הפרשיות שמיוחסות לו, ולזכות בתקשורת אוהדת.

לפני כשנה פורסם כי ישנם תלמידים ממדרשת שדה בוקר הנוהגים לקיים יחסי מין על קבר בן גוריון. מה חטא דוד בן גוריון שטיפוסים מופקרים, לסוגיהם, מעדיפים לתת ביטוי ליצריהם העקומים דווקא על קברו?