אמן סלע

שמונה ימים חלפו מהרגע בו קפץ האנס הסדרתי בני סלע מעל גדר בית המשפט ונעלם. שמונה ימים של חיפושים נרחבים, דיווחים מהשטח ופאניקה ברחובות. שמונה ימים בהם לפחות 14 נשים נאלצות לחיות מחדש את הטראומה הנוראית שהוא העביר אותן.

שמונה ימים הם מספיק זמן לעצור ולעשות מעין סיכום ביניים של מפסידים ומנצחים. לכאורה התשובה ברורה – המפסידים הם קודם כל אנחנו, הציבור, שנאלצים לנשום את אותו אוויר שנושם חלאת האדם הזה ולחיות בפחד – על אחיותינו, חברותינו ושאר נשים ונערות שחרדות להיות המותקפות הבאות - שלא לדבר על כספי הציבור שהולכים לחיפושים העקרים אחריו. גם המשטרה והשב"ס הפסידו בגדול את טיפת הכבוד וההערכה שעוד היו להם, ואין כמו מראה של חבורת שוטרים משועשעת שיושבת בכיף באספרסו בר באבן-גבירול כדי להגביר את האהדה לכחולי המדים.

המנצח? זה ברור. בני סלע. הוא הצליח להיכנס להיסטוריה הפלילית של ישראל גם כאנס הסדרתי, שהטיל מורא על בנות המדינה בסוף שנות ה-90' ושבע שנים לאחר מכן כאסיר הנמלט המפורסם ביותר מאז צבי גור. אבל, מלבד הטינופת, יש עוד כמה מגזרים שנהנים מפירות הכישלונות של המשטרה. הם אולי לא יודו בזה בפה מלא, הרי לא נעים להרוויח מטרגדיות ומצוקה, אבל הם מרוויחים מהבריחה – ואפילו כסף.

בימי מלחמת המפרץ נולדה ב"העולם הערב" דמותו של משה המבודד (הוא לא שודד), שהרוויחה ממון רב בעבור חתיכות נייר דבק; במלחמה האחרונה בלבנון היה תורם של אנשי הממ"דים להיות המרוויחים הגדולים ממצוקות הציבור; כיום, בראש רשימת המרוויחים נמצאות הרשתות והחנויות המתמחות במכירת אביזרי התגוננות (או התקפה במקרים מסוימים) לנשים, כמו תרסיסים ושוקרים חשמליים. חרדה היא מקדם מכירות רציני ולכן אף אחד לא היה צריך לצאת בקמפיין בו מככב האנס הנמלט, אבל שלט קטן בחנות "רק אצלנו – שוקר חשמלי נגד אנסים" מהווה תמריץ מספק כדי לגרום לכל בחורה אסרטיבית להיכנס, ועל הדרך לקנות גם תרסיס. בחנויות המתמחות בנושא, כמו גם באלו שמוכרות ציוד מחנאות וציוד צבאי, כבר מדווחים על עלייה משמעותית, של מאות אחוזים, במספר הקונות שמגיעות ומבקשות גז מדמיע, או אמצעי התגוננות אחרים.

אם אתה מורה להגנה עצמית כנראה שגם אתה מרוויח לא רע לאחרונה. הקדשת את חייך לקרב מגע או ג'יו-ג'יטסו? אתה גיבור ומורה דרך בעיני רבים ובעיקר רבות, שירוצו לסדנא המיוחדת והמתוזמנת היטב שפתחת עכשיו, במקרה, בה אתה מלמד איך לבעוט לאנסים סדרתיים בביצלך. קיים סיכוי שאפילו תוזמן לבית הספר התיכון בו למדת, כדי להדריך חבורת תיכוניסטיות, שוויתרו על שיעור מתמטיקה כדי לראות את התרגילים שלך.

גם נהגי המוניות נהנים מעליה בביקוש. רק לפני כמה ימים סיפרה באתר זה דוריה למפל כיצד התקשתה להשיג מונית ביום שישי בערב, מכיוון שבנות תל-אביב החליטו לוותר על האופציה הרגלית והעדיפו להעביר כמה דקות של שיחה על עמיר פרץ, מזג האוויר והפיכתה של הפסיכואנליזה לדת חדשה (או אולי בעצם על אבי נמני) עם נהג מונית, מאשר להסתכן ברחוב.

בעוד העלייה בהכנסות המגזרים הללו היתה צפויה, את מעצבות הציפורניים והמניקוריסטיות התורים שמשתרכים מחוץ לסלוני היופי שלהן, תפסו בהפתעה. אתי דוד, מנהלת "ביה"ס לציפורניים", סיפרה שהביקוש לעיצוב ציפורן מרובע הכה אהוב על הישראליות בשנה האחרונה, התחלף בעיצוב שפיצי רב-שימושי. הבנות שעובדות אצלה החלו לתהות האם ציפורניים מלאכותיות יכולות לשמש ככלי להגנה עצמית בעת תקיפה. המלצת המניקוריסטיות, אם כן, היא לתת בעיצוב שפיצי, ולכוון את הציפורניים לנקודות רכות בגופו של מר סלע, כמו למשל העיניים, המפשעה והצוואר.

רווח לא תמיד מתבטא בהכנסות כספיות. לפעמים הנאה מהעבודה או שדרוג מעמד גם הם יכולים להיחשב כרווחים לא רעים. תשאלו את כתבי הפלילים בטלוויזיה. משה נוסבאום קינא ברוני דניאל, שבזמן המלחמה זכה לפריצות חיות מהשטח וכתבות באווירת "הצטרפתי לכוחות". עכשיו גם נוסבאום יכול. אין כמו לשמוע את המשפט "אנחנו חוזרים לכתבנו שנמצא בחפ"ק המשטרתי בעיצומו של המצוד", כדי לתת בוסט רציני לאגו. גם לכותבים של "ארץ נהדרת", שעולה הלילה עם עונה חדשה, עשתה בריחתו של בני סלע את החיים קלים יותר וסביר להניח שכבר היום נזכה לראות גם את האינטרפרטציה שלהם לצמרת המשטרתית, הבריחה עצמה ואולי אפילו מקום המחבוא.

אינפלציה נוספת חלה גם על המשפט "בא לך לבוא לישון אצלי? אני מפחדת לישון לבד". הכפיות מעולם לא היו פופולאריות יותר. הפחד מבני סלע העלה את הביקוש לזוגיות זמנית – כל עוד היא כרוכה בנוכחות גברית מגוננת - ללילה או שניים. הרומנטיקנים שבנו גם מקווים שהזוגיות הזמנית הזאת תהפוך לקבועה ואולי נזכה פה יום אחד לדור "הילדים של חורף 2006", שישירו על איך אבא ואמא עשו אותם בלילות המפחידים ההם.

אבל המרוויחים הגדולים באמת מהמצב הקיים הם, למרבה הפתעה, דווקא האזרחים הקטנים. בסוף השבוע האחרון דיווחה המשטרה על ירידה משמעותית בהיקף הפשיעה האלימה באזור המרכז בכלל ובת"א בפרט. כמעט שלא נרשמו מקרים של סכינים שנשלפות במועדונים או חבורות עבריינים שנפגשות לסגור חשבון. במשטרה מעריכים שמכיוון שמאות שוטרים פרושים בכל העיר, חלק מהעבריינים נרתעים. "נרקומנים, שיכורים והומלסים שרואים את הפעילות המוגברת באזור שלהם - לא ימהרו לעשות פשע רציני", הסבירו במשטרה. לנו לא אכפת מה הסיבה, אבל התוצאה היא שכאשר יש שוטרים המפוזרים בכל העיר במקומות בולטים – מי שסתם רוצה לצאת לבלות נהנה מאווירה רגועה ובטוחה יותר. ותודה לבני סלע.