בסך הכל נאום

בשעות שלאחר הנאום של ראש הממשלה אתמול בצהריים בשדה בוקר, יכול היה מי שהאזין לחלק מהדיווחים בכלי התקשורת לחשוב בטעות, כי מעתה יחולקו תולדות תקומת עם ישראל בארצו לשניים: לתקופה שלפני ה-27 בספטמבר 2006 ולזו שאחריה. "נאום שדה בוקר" היו שכינו אותו, כאילו שמעתה ייצרב הקיבוץ בתודעתנו הקולקטיבית יחד עם באזל, תל-חי וקמפ-דייויד כנקודת ציון (הוא כמובן כבר צרוב היטב בתודעה בשל סיבות אחרות), והיו שהרחיקו ואמרו שאולמרט, בזה הרגע, נתן את "נאום חייו".

אז כמובן, שכל מי שמאמין בפתרון של פשרה ובאפשרות קיומן של שתי מדינות לשני עמים, מן הראוי שיברך על הנאום. אבל לפני הכל, בואו ניקח אויר ונירגע. משום שבמפה הפוליטית בישראל אין עוד אדם כמו אולמרט, שזקוק להרפות קצת ממלאכת הנאום והדיבור ולעבור למעשים. את הפער שבין מילותיו של ראש הממשלה לבין המציאות המתחוללת בשטח, אנו לומדים להכיר טוב יותר ויותר עם כל חודש שעובר תחת שלטונו.

"החיזבאללה מובס", אמר אולמרט כבר בשבוע הראשון למלחמה בלבנון, עובדה שלא מנעה מהארגון המוכה להמשיך לשגר טילים על שליש משטח ישראל תוך גרימת אבידות כואבות לכוחותינו עד ליומה האחרון של הלחימה, חודש לאחר מכן. "הצפון לא סתם יחזור לשגרה, אלא יהפוך למשהו אחר ממה שהיה קודם", הכריז ראש הממשלה עם תום הקרבות. תושבי הצפון, שהפגינו היום בבירנית כנגד הממשלה על כך שהיא מתעלמת ממצוקותיהם, כנראה לא ממש חשו בכך שמקום מגוריהם השתנה. וכן הלאה וכן הלאה.

מה היה בעצם בנאום אתמול? הפרשנים הפוליטיים כבר קבעו: שום דבר חדש. אסופה של הבטחות והצהרות מהעבר, שנארזו יחדיו בעטיפה נוצצת. ובכל זאת? ישאלו האופטימיסטים שבמחנה השלום, הרי בכל זאת, דובר בנאום על מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי וגבולות מוגדרים. בכל זאת, דובר שם על שחרורם של אלפי אסירים בתמורה לגלעד שליט. אחרי הכל, יש שם כמה אמירות משמעותיות!

ובכן, ראשית כדאי שנזכיר לאותם אופטימיסטים כי אם לשפוט לפי דבריו של ראש הממשלה מהעבר, גם השבויים רגב וגולדווסר כבר היו אמורים די מזמן להיות חזרה בחיק משפחותיהם, שכן השבתם הייתה אחת ממטרות המלחמה שהוגדרו. אולם הארגון "המובס" הצליח להשאיר אותם בחזקתו, גם בהסכם הפסקת האש.

שנית, על מנת שנראה עד כמה נאומו של אולמרט רציני, כדאי שנבחן את תגובתם של הפלסטינים אליו. החמאס, באופן לא מפתיע, גינה אותו מייד בטענה כי "נאום אולמרט הוא מזימה". אך בעוד שדעתם השלילית של הקיצונים הייתה צפויה מראש, הרי שלפחות מהצד היוני של המפה הפוליטית ברשות היינו מצפים שיחבקו את דבריו של אולמרט בחום. אלא שאפילו בכיר הפתח יאסר עבד רבו, מיוזמי הסכם ז'נבה ואחד מהיונים היותר מובהקות ברשות, ביטל את הנאום בשדה בוקר כלא רציני, מלא בהבטחות רחוקות ממימוש, בקיצור - דיבורים כמו חול ואין מה לאכול (ועל כך אשיב לעבד רבו בשמי ובשם אזרחי ישראל: "Welcome to the club!").

אם אכן מתכוונים אולמרט ואבו מאזן להתחיל ולגלגל ביחד תהליך שיוכל לקרב את כל יושבי האזור המטורף שלנו לעתיד בטוח יותר, שקט וטוב יותר, אז אני מאחל להם רק הצלחה, באמת, מכל הלב. אבל גם אם "נאום שדה בוקר" אכן מבשר על "שחר של יום חדש" (ביטוי ידוע לשמצה בפני עצמו) חובת ההוכחה היא על האיש שבינתיים ידע בעיקר לדבר.