מאת: מיטל ארבלי
שכחו מסיפורי ההיכרות הדובשניים, מזוג שנופל זה לזרועות זה בפגישה הראשונה והצעת נישואים במסעדה עם תזמורת של מלאכי אהבה.
הסיפור שלנו מתחיל עם ליהי שהייתה יותר מהכל משועממת ומעט פגועה, "חברה הציעה לי להכניס את הפרטים שלי לאתר קופידון
ובהתחלה היה ממש נחמד והכרתי אנשים שונים ומגוונים, היה ממש כייף! אבל אחרי 3 פגישות כל שבוע, במשך 3 חודשים, כבר לא היה לי יותר כח, והחלטתי להוציא את הפרטים שלי מהאתר"
אופס .שינויים בתכניות
אז מה בכל זאת השתנה? הטלפונים לא נגמרו לחלוטין וליהי בחרה לסנן לה דייט אחרון
(וזה סופי!) ודודו עלה בגורל. גורל? אולי, מזל? כנראה
.איך שלא יהיה, החיים של שניהם השתנו מהקצה. היא הסכימה לצאת לפגישה א ח ר ו נ ה וחביבה עם דודו. חביבה היא הייתה, אחרונה?? אחרת לא היינו כאן. אבל ליהי מספרת שעוד בפגישה היא הבינה שלכל אחד מהם היה טעם שונה לחלוטין והדרישות היו שונות. "הפגישה הסתיימה במחשבה: מיציתי את עצמי, ואני רוצה הביתה".
הקליק, בכל אופן, נאלץ להמתין עד לפגישה החמישית, ועוד 3 חודשים עברו והצעת הנישואין של דודו לא איחרה לבוא. אבל הסוף הצפוי קיבל תפנית חדה -ליהי סירבה להצעה: "לא הסכמתי, ואחרי תחנונים רבים דודו הציע שביום שאני ארצה להתחתן איתו, אני אציע לו נישואין מקוריים וכך היה". שנתיים זה לקח עד שהגיבורה שלנו החליטה לקחת את העינינים לידיים
ולשמיים, היא שכרה מטוס פרטי והציעה לדודו נישואין בטיסה כולל טבעת. ההגיון אומר שהוא מייד יסכים, בטלנובלה כמו בטלנובלה, החיים לא קלים. ליהי: "הבן אדם היה בשוק טוטאלי, ולא ידע איך להגיב".
רגע .אז מה מתחתנים או לא?
המטוס נחת ודודו המריא ועזב לארצות-הברית ורק שם האסימון סוף סוף ירד: "אולי אי אפשר איתה אבל יותר נכון, אי אפשר בלעדיה", הוא חזר למולדת והם לעצמם, אבל אם לא היינו מקבלים את תמונות החתונה, היינו ממשיכים את הסאגה הזו גם בעונה הבאה.