אנשי גדוד שריון שבאו לתעסוקה מבצעית של שלושה שבועות ליד קלקיליה היו מוכנים לתקופה לא קלה אבל להיעדר צרכים כל כך בסיסיים הם לא היו מוכנים. בתקופת שירותם לא דאג להם צה"ל לאספקה שוטפת של מצרכי מזון, פירות וירקות על חשמל מסודר או מקלחות אין בכלל על מה לדבר. צה"ל לא הצליח לספק את הצרכים האלו והמילואימניקים נקטו בשיטת "תשלימו מכיסכם" ורכשו רבים מהפרטים החסרים והמזון מכספם הפרטי.
ל"ידיעות אחרונות" הם סיפרו "העברנו שלושה שבועות של מאבק יומיומי על הקיום שלנו. במקום להילחם בפלסטינים, נאבקנו יום יום על הקיום שלנו מול צה"ל". גיל וולקבצי, המשרת כרס"פ במילואים ביחידה, האחראי על אספקת הציוד האישי והמזון לחיילים אמר: "אני עושה כבר עשר שנים מילואים, ובתופעה כזאת מעולם לא נתקלתי". לדבריו המחנה העיקרי של הגדוד, הממוקם ליד היישוב צופים, תוכנן להיקף של גדוד אחד אך במציאות היו בו הרבה יותר חיילים מכך. בגלל העומס הלא מתוכנן לא היתה אפשרות להתקין או להפעיל מזגנים בשל עומס על רשת החשמל, מספר המקלחות היה לא מספק ותשתית הביוב גם היא לא ערוכה למספר החיילים במקום. המזון לא הספיק אף הוא לכמות החיילים הלא מתוכננת והמילואימניקים נאבקו על כך יום יום מול צה"ל.
גם חיילי מילואים של חיל ההנדסה ששירתו שירות מילואים באותו בסיס, התלוננו על התנאים במכתב לרמטכ"ל ולשר הביטחון אבל הליקויים נשארו בעינם. חיילי גדוד ההנדסה סיפרו כי נאלצו להתקלח במקלחות מאולתרות, כשהם חשופים ערומים לירי צלפים פלסטינים. מצפון לקלקיליה נהגו מילואימניקים להתקלח באמצעות ג'ריקנים, בשל היעדר תשתית מינימלית. בבסיס אחר נאלצו אנשי מילואים לרכוש זרקור מכספם, לאחר שמוקמו בעמדה מרוחקת וחשוכה.
אחד מקציני היחידה תיאר את המצב: "הכל מתנהל כמו במערכון של 'הגשש' או בבסיס של הפלנגות בלבנון, לפני 20 שנה. אלמלא תושבי היישובים בסביבה, שמדי פעם מביאים לנו אוכל טוב ועיתונים, המצב היה פשוט בלתי נסבל".
מדובר צה"ל הגיבו לטענות: "אכן נגרם עיצוב בהצבת התאורה. הטענה כי שהייתם של החיילים בחושך סיכנה אותם מבחינה מבצעית אינה מדוייקת, שכן החיילים היו במוצב ממוגן ולרשותם אמצעים לראיית לילה ואמצעים שונים להגנתם. במהלך הערב הוצבה תאורה במקום". לגבי שאר הטענות לא היתה התייחסות בתגובה.
מקלחת מג'ריקן, תאורה ומזון על חשבון המילואימניקים
13.8.2001 / 7:00