מילטון פרידמן מת וחי באוצר

עם מותו של הכלכלן האמריקאי מילטון פרידמן בשבוע שעבר, חתן פרס נובל לכלכלה ויקיר המערכת הכלכלית בישראל, נזכרתי בהפגנה שקיימו עשרות סטודנטים בקמפוס שבהר הצופים בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה, בעת שהוענק לו תואר ד"ר לשם כבוד מאת האוניברסיטה העברית. רבים זוכרים את פרידמן המנוח מחייך בעת טקס קבלת פרס נובל. אנו זכרנו פרידמן אחר: התאורטיקן שעמד מאחורי המדיניות הכלכלית של הרודן פינושה בצ'ילה. פרידמן ותלמידיו מאוניברסיטת שיקגו הפכו את צ'ילה, שלאחר ההפיכה הצבאית העקובה מדם, למעבדה כלכלית. רק שהפעם הניסויים נעשו בבני אדם ואותם בני אדם משלמים עד היום הזה את תוצאותיהם הקשות. אגב, לא כל הצ'יליאנים שילמו מחיר כבד בעת מימוש חזון השוק החופשי מבית מדרשו של פרידמן. האוליגרכים המקומיים והקצונה בכירה דווקא מרוצים עד מאוד ממורשת פרידמן. חשבונות הבנק הסודיים של הרודן פינושה הנחשפים חדשות לבקרים ברחבי התבל הם העדות לכך.

פרידמן נפטר בארה"ב, אבל חיי וקיים בבירת ישראל, במשרד האוצר. הצעת התקציב וחוק ההסדרים שהגישה הממשלה לאישור הכנסת היא "פרידמנית-קיצונית". כן, היא גדושה הפרטות וגזירות – כפי שפרידמן רצה בחייו הארוכים. הכלכלן המנוח השפיע רבות, ולא רק על כלכלנים ופוליטיקאים מקומיים, הוא השפיע על נשיאים וראשי הממשלה ברחבי תבל. מרגרט תאצ'ר, אבירת ההפרטה, הייתה אחד מאותם ראשי ממשלה שמימשו את עקרונות תורת פרידמן הכלכלית. הפולמוס הציבורי שהתפתח בשנים האחרונות בישראל סביב סוגיית ההפרטה, בין המצדדים לבין השוללים העברת נכסי הציבור לידי קומץ בעלי ההון הוא הגרסה המקומית לפולמוס דומה שנערך באנגליה בשנות השמונים. אלצנו, המצדדים בהפרטות שבים וטוענים ש"יש לנהוג בישראל כפי שנוהגים במתקדמות שבמדינות העולם". אבל אם זהו הנימוק לקידום ההפרטה, אז... יש לגנוז אותו במהירות.

כאמור, חלוצת ההפרטות הייתה בריטניה הגדולה בעידן ראש הממשלה השמרנית תאצ'ר. בבריטניה הגדולה ולפני כשני עשורים, הופרט כמעט כל מה שניתן היה להפריט. וספינת הדגל של ההפרטות הייתה מערכת הרכבות המסועפת והארוכה (כמעט 33 אלף ק"מ!) שפורקה לכמה חברות ולאחר מכן הופרטה. ההפרטה גרמה לפיטורי העובדים רבים, לפגיעה בשכר הנותרים, להעלאת מחירי הנסיעה ולעליה מדאיגה במיוחד במספר התאונות הקטלניות. אגב, הסובסידיות שהמדינה העניקה לרכבות דווקא גדלו לאחר ההפרטה. קרי: המדינה הוציאה יותר כסף על סובסידיות לאחר ההפרטה, לעומת מה שהיא הוציאה בעת שהרכבות היו בבעלותה.

ממשלת בריטניה הגדולה הפריטה את מערך התחזוקה של הרשת מסילות הברזל הענפה - לטובת מספר חברות פרטיות. אותן חברות פרטיות גבו מחיר של כ- 10 מיליארד ש"ח לשנה תמורת עבודתן. חרף התשלום הדמיוני שנאלצו לשאת משתמשי הרכבת ומשלם המסים (מיליון שקל לכל שלושה קילומטר מסילה), הבטיחות לא השתפרה. היא אף התדרדרה, ומספר התאונות הקטלניות אף שבר שיאים מכל הזמנים. וכאן לא מדובר על רק על מחיר בדמים. זהו גם מחיר בלתי נסבל בדם, בחיי אדם.

על מנת לשמור על חיי אדם ועל הקופה הציבורית, החליטה בשנה שעברה ממשלת אנגליה בשנה להלאים את תחזוקת הרכבות. זאת, לאחר שהעבירה שוב לידיה את הנכסים שהפריטה ושכללו את מסילות הברזל ומאות תחנות. עתה החברה הממשלתית ששבה לתחזק את המסילות, גייסה אלפי עובדים חדשים, המשתכרים שכר גבוה יותר ממה שהשתכרו כאשר הועסקו על ידי החברה הפרטית. אגב, החברה מתכננת לגייס עובדים נוספים, כי בעבר ועל מנת למקסם רווחים, החברה הפרטית עבדה בתת-תקן. והשורה התחתונה: חרף הגיוס המוגבר של עובדים והטבות השכר, החברה הממלכתית החדשה תחסוך כ- 12 אחוז מעלויות התחזוקה, או כ- 1.2 מיליארד ¤ ומדי שנה.

מדוע מה שטוב לאנגליה, לא טוב לישראל? הייתכן שבעוד כמה שנים נגיע למסקנה שהפרטת חברת החשמל או הדואר (יחד עם כל ההפרטות האחרות) הינה בראש ובראשונה פגיעה בעובדי החברות עצמן, אבל לא רק בהם. זו פגיעה בכל בחברה כולה. כישלון ההפרטות איננו רק חברתי. מניסיון ההפרטות באנגליה, מאבני היסוד של התיאוריה הפרידמנית, עולה גם שזהו כישלון כלכלי צורב.

* הכותב הוא הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.