אין אף אחד בבית

כבר שלושה שבועות שדו"ח הנוכחות של חברי הכנסת מטריף את דעתי. חברי הכנסת פועלים במשכן שלושה ימים בשבוע, והיומיים הנוספים שמורים לעבודת שטח ופוליטיקה מפלגתית, ככל הנראה. אני לא יודעת מה סדר יומם של חברי הכנסת כשהם מחוץ למשכן, אבל מסתבר שכשהם במשכן הם לא מספיקים כלום.

בדו"ח השבועי של כתבתנו בכנסת יעל קישיק היא סיפרה על שתי וועדות, שהיו אמורות לדון בשני נושאים חשובים .אבל הדיונים בוטלו בשל נוכחות דלה. דלה זה אנדרסטייטמנט. חוסר נוכחות גורפת. שר הקליטה, זאב בוים, הגיע לבקשת חברת הכנסת קולט אביטל עם מצגת מוכנה בנושא קליטת העלייה האתיופית, נושא בוער לכל הדעות, בעיקר לציבור העולים מאתיופיה. אה מה מה, רק הוא ואנשי משרדו הגיעו. אביטל הגיעה לרבע שעה (אולי), כי "היתה נחוצה יותר בוועדת חוץ וביטחון.

אותו דבר קרה בוועדת חוק חוקה ומשפט, כשאפילו שני הח"כים שהגישו את ההצעות חוק לדיון לא טרחו להופיע אליו. רק יו"ר הוועדה, ח"כ בן ששון נכח בחדר, ואחרי רבע שעה נעל את הדיון כי לא היה לו עם מי לדון. הצעות החוק עסקו בהגבלת מספר השרים בממשלה, שרים שעולים לקופת המדינה, קרי – אנחנו, משלמי המיסים – המון המון כסף. כשאולמרט הכריז על ממשלתו החדשה נזעק עם ישראל על מספר השרים הגדול ועל העלות הגבוהה למשק. אבל כשכבר סוף סוף יש הצעת חוק בנושא, אף אחד לא הגיע לדון בה.
אם הם היו תלמידי בית ספר שמבריזים כך, הם כבר מזמן היו עפים מהלימודים. אבל לא. פה מדובר בכנסת ישראל, אחד המקומות הכי חשובים לציבוריות הישראלית. מהוועדות הם מבריזים בקביעות, ועל נוכחות במליאה אין מה להתחיל לדבר.

את השאלה מה הם עושים עם הזמן שלהם, חוץ מלאכול את גורמה המזנון, אני משאירה לכם. אבל אם חברי הכנסת שלנו לא יכולים לבצע את המוטל עליהם כי מספר המחויבויות שלהם במשכן גדול ממה שיום עבודה יכול להכיל, צריך למצוא לזה פיתרון. לא ייתכן שוועדות שעוסקות בנושאים חשובים לא ידונו באותם הנושאים שעל סדר היום, כי כולם בוועדת חוץ וביטחון. או בוועדה אחרת. או בחו"ל.

אז איך מביאים את חברי הכנסת לעשות את המוטל עליהם, ולא רק להתבטא בתקשורת? אולי נרחיב את השבוע? במקום שבעה ימים, שיהיו בו שמונה. אני יודעת שלי אישית זה יעזור. אבל טכנית זה לא אפשרי. אפשרות נוספת , טיפה יותר הגיונית מבחינה טכנית, היא להגדיל את מספר הימים שבהם הם צריכים להיות במשכן. במקום שלושה – ארבעה. אולי אם הם יפעלו במשכן הם לא יצטרכו להקדיש כל כך הרבה ימים לפעילות מפלגתית, כי רק מעצם היותם במשכן וביצוע המוטל עליהם, הם יזכו לאמון הבוחרים.

אפשרות שלישית, והכי הגיונית בעיני, היא להגביל את מספר הוועדות בהן יכול חבר כנסת להיות חבר. אחת. פשוט אחת. יש 120 חברי כנסת ואפשר להסתפק בשמונה חברי כנסת בוועדה. כך יש מקום ל-15 ועדות שונות. חבר כנסת שאינו חבר בוועדה מסוימת, אבל יש לו מה להציע בנושא, יכול להגיש הצעותיו לסדר היום של הוועדה. חבר כנסת ממפלגתו ידבר בשם ההצעה שהביא. אין סיבה שזה לא יעבוד.

לא מתקבל שחברי כנסת, שאמונים על שיפור המדינה, לא יגיעו למקומות שבהם מחליטים על הדרך לעשות זאת. זה מייתר את כל העבודה שלהם. אנחנו במושב השני של הכנסת הנוכחית, ושום דבר טוב לא קרה בינתיים. לפחות לא בעיני. המדינה רק הולכת מדחי אל דחי, ויש דרך לעצור את ההתדרדרות. אבל מי שאמור לעשות את זה פשוט לא נמצא.