זמן קצר לאחר שהוקמה התנועה הציבורית למען נשיאה לישראל על ידי ארגוני נשים, החלו להופיע ביקורות כלפיה מימין ומשמאל. שבועיים וחצי לאחר הקמת האתר של נשיאה לישראל, נרשמו כ- 90,000 כניסות אליו, רובן של נשים מכל רחבי הארץ. סיקור תקשורתי נרחב ומודעת תמיכה שפורסמה בעיתון הביאו מיידית לטענות נגד התנועה והרעיון אותו היא מנסה לקדם.
מימין טענו נגדנו כי אנו חוטאות לאישה היחידה שהציגה עד כה את מועמדותה לנשיאות. חנה בית הלחמי, פעילה פמיניסטית ותיקה, טענה כי אנו חוטאות לאג'נדה הפמיניסטית בכך שאיננו מקדמות דווקא את קולט אביטל. על פי בית הלחמי, היו צריכות כל הנשים בישראל להתאחד סביב קולט אביטל, בשל היותה אישה.
מן הצד השני טענה ערין הווארי, פעילה פמיניסטית מן השמאל, כי ארגוני הנשים בוחרים לעסוק בנושא שולי כמו קידום בחירתה של אישה לנשיאות, תוך התעלמות מתפקידו של מוסד זה המסמל את הישות הציונית. לדבריה, צריכים ארגוני הנשים להתמקד במחאה המונית נגד המתרחש בעזה ולפעול לסיומו של הכיבוש הישראלי בשטחים.
הטענות מימין ומשמאל חוטאות לרעיון המרכזי, אותו מנסה קואליציית ארגוני הנשים לקדם. הארגונים השותפים לקואליציה למען נשיאה לישראל מאמינים, כי יש חיבור אינהרנטי בין אלימות מינית כלפי נשים, אלימות מילולית, אלימות צבאית וגזענות. כל סוגי האלימות הללו נוסדים ומיוסדים מתוך שיטה פטריארכאלית, הירארכית, כוחנית, המייצרת דיכוי כלפי כל מי שאינו גבר-לבן-משכיל-הטרוסקסואלי. העלייה המתמידה בכל סוגי האלימות כלפי נשים אינה מקרית. העובדה כי כל אישה שלישית עוברת תקיפה מינית מחוברת לעובדה שרוב אוכלוסיית העוני בישראל מורכבת מנשים, מחוברת לאפליה נגד נשים בשכר וכן הלאה. כל אלה מחוברים לחלוטין לשפה האלימה והכוחנית המאפיינת את השיח והפרקטיקה בשדה הפוליטי בישראל.
התנועה הציבורית כוללת ארגוני נשים עם אג'נדות פמיניסטיות מגוונות. ארגונים כמו "אחותי, למען נשים בישראל" הפועלת למען נשים מוחלשות ובעיקר מזרחיות, "מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" בתל אביב, "קואליציית נשים לשלום" המורכבת מנשות שמאל רדיקליות הפועלות נגד הכיבוש בשטחים, "אסוואת" ארגון המייצג נשים ערביות ופלסטיניות לסביות, "פרלמנט נשים", "תנועת ש.י.ן ושדולת הנשים" שמייצגות בתפישתן בעיקר נשים משכילות ואמידות ותומכות בקידומן לעמדות השפעה בחברה ו"איתך" - משפטניות למען צדק חברתי. אל הארגונים ההלו הצטרפה הקשת הדמוקרטית המזרחית מצד אחד וקום איל פו, חברת האופנה, מצד שני.
הצירוף הלא צפוי הזה בין ארגונים שפועלים בשדות חברתיים שונים מעיד על המיאוס הגדול שחש ציבור הנשים בישראל בקלקול החברתי והמוסדי בארץ, שהוצף והוחצן עם פרוץ פרשיית הנשיא קצב. העובדה כי נשיא המדינה נחקר על סדרת חשדות ארוכה של הטרדות ותקיפות מיניות הציפה עבור ארגוני הנשים את מה שהן מנסות לזעוק כלפיו כבר שנים רבות. בשיטה חברתית פטריארכלית, לפיה הגברים שולטים במנגנון המשפחתי-כלכלי-חברתי-מדיני, ונשים מהוות רוב מספרי אך מיעוט פוליטי מופלה ומוחלש, אין זה פלא כי נשיא, שר, אב או בעל לוקחים לידיהם את הזכות לכפות את צורכיהם ורצונם על נשים. במערכת חברתית הירארכית, בה נשים הן נותנות השירותים וגברים הם המבצעים, תהפוך שליטתם במהרה לכוח משחית. במובן זה, הנשיא קצב, בהיותו נחשד על תקיפות מיניות, ממשיך לשמש כסמל לשחיתות שפשתה בחברה הישראלית, לפיה "כל ד'אלים גבר".
בחירתה של אישה לנשיאות לא תסיים את השליטה הגברית מן הסוג האמור, היא רק יכולה לפתוח אופציות חדשות לציבור הישראלי. לא בגלל שכל אישה מתאימה לכהן בתפקיד הזה. אף אחת מאתנו אינה רוצה אישה בדמותה של גולדה מאיר כנשיאה לישראל וכולנו מסכימות כי אישה היא תנאי הכרחי, אך רחוק מלספק. לא רק את האיש המכהן כנשיא אנו רוצות להחליף, אלא את השיטה שמייצרת נשיא שחשוד בעבירות כה חמורות. אנו רוצות לשנות את חוקיה של חברה בה האישה הראשונה יכולה להיות רק אשתו ומעמדה החברתי מוקנה לה לא בשל יכולותיה וכישוריה, אלא בשל היותה רעייתו.
עבורנו, אישה שתיבחר לנשיאות חייבת להביא עימה אג'נדה אחרת מזו הקיימת, מישהי שנושאים חברתיים הן מעניינה, שקידום נשים ואוכלוסיות מוחלשות בכלל הן הבסיס לפועלה, אישה פמיניסטית בתפישתה ולא רק אישה בביולוגיה שלה.
דמיינו ולו להרף שתקציביו העצומים (עשרות מיליוני שקלים) של משכן הנשיאות יופנו למען קידומם של פרויקטים חברתיים. דמיינו שאת מי שתעמוד בראש המשכן תעניין רווחת החברה ולא רק טקסים ממלכתיים. פנטזו לרגע על מנהיגה שלא סגורה אל אמות המשכן, אלא נגישה אל העם. חשבו לרגע איך יכולה להיראות החברה כאן אם שפה של כוח ושררה תוחלף בשפה שגורה, הדדית, שמדברת במושגים של רווחה ושלום ולא של מלחמה. את זה יכולה הנשיאה הבאה לקדם כדי שבקמפיין הבא שבו נקדם את בחירתה של אישה לראשות הממשלה יצטרפו אלינו לא רק נשים, אלא גם גברים שרוצים לחיות אחרת.
* הכותבת היא פעילה בארגוני נשים, סופרת, עיתונאית ומנהלת קמפיין "נשיאה לישראל".
הגיע הזמן לנשיאה הראשונה
דורית אברמוביץ'
23.11.2006 / 9:54