גזענות בתחפושת היא עדיין גזענות

באחד מפרקי הסדרה "הבית הלבן", מתדיינים חברי הסגל הנשיאותי על חקיקה אשר תשווה בין הענישה על אחזקת קוקאין וזו על אחזקת הרואין. המציאות בארצות הברית, כך מסבירים בסדרה, היא שהעונשים הקבועים בחוק על אחזקת קוקאין נמוכים בהרבה מאלו על אחזקת הרואין, והסיבה היא פשוטה: שחורים משתמשים בהרואין, לבנים משתמשים בקוקאין. בין אם הנתונים האלו מדויקים כיום ובין אם לאו, חקיקה גזענית עקיפה היא אחת מהרעות החולות הנוראיות ביותר שקיימות במשטר דמוקרטי.

תוך התמקדות במטרה שהציבור אינו יכול שלא לתמוך בה, בחסות העשייה הפרלמנטרית, מסתירים המחוקקים את מניעיהם האמיתיים, אשר משרתים את הדחפים האפלים והבזויים ביותר אצל האדם. הרי איש לא יגיד שהמלחמה נגד הרואין היא לא מוצדקת. זכותה של הרשות המחוקקת ואף חובתה לחוקק חוקים אשר ימנעו את הפצתו. אלא שהחוקים האלו לא נועדו למגר את השימוש בסמים, אלא לכלוא כמה שיותר בני מיעוטים, וכמה שפחות לבנים טובים.

כל אחד שיש לו שכל ישר יודע שנגע זה קיים גם אצלנו. ישראל, לטוב ולרע, היא מדינה גזענית מעצם הגדרתה כ"מדינה דמוקרטית-יהודית". יש שיגידו שאין ברירה, יש שתומכים בפה מלא, יש שנרעדים בכל פעם שהאוקסימורון הזה נשמע בחלל האוויר. אבל מעבר לגזענות הבסיסית הזו, שעל נחיצותה אפשר להתווכח, יש בקרבנו גזענות עמוקה ויום-יומית, והיום קיבלנו הוכחה נוספת לקיומה בקרב מחוקקי ארצנו.

בין אם החוק שהציע יובל שטייניץ האוסר על אחזקת אזרחות או משרה במדינת אויב, ייפול בקריאה שניה או שלישית ובין אם לא, התמיכה של הכנסת בקריאה טרומית בחוק הזה היא בושה וחרפה. הרי החוק הזה מכוון אך ורק כלפי האזרחים הערבים של מדינת ישראל, ובעיקר כלפי אלו מהם אשר משמשים במשרות בכירות בישראל. אבל העובדה שהוא מכוון רק כלפי אוכלוסייה מסוימת אינה הדבר הגרוע מכל.

איש לא מסתיר את העובדה שהחוק הוצע בשל העובדה שח"כ טיבי שימש כיועצו של ערפאת. חשוב להבחין, עם זאת, שמטרתו של שטייניץ אינה למנוע אזרחות כפולה של ערביי ישראל או משרה בכירה במדינת אויב, אלא לפתוח מוצא חוקתי אשר יאפשר את הגלייתם של בכירים ערבים ממוקדי הכוח הישראלים. שטייניץ אינו מודאג מניגוד האינטרסים, אלא רוצה לחוקק חוק שיאפשר לזרוק את טיבי מהכנסת. לכן החוק מציין במפורש את האזרחויות הבעייתיות: לבנונית, סורית ופלסטינית. לא תימנית, חלילה. מרוקאית – גם לא. אירנית או עירקית – אהלן וסהלן. שלא לדבר על אזרחות גרמנית, פולנית או אמריקאית.

שוב – הפעולה המוסווה הזו אינה מפתיעה כלל, בוודאי שלא בכנסת בה יושב ליברמן, שכנראה כלל אינו רואה בעיה בניסוח חוק אשר יאסור, חד וחלק, על ערבים מלרוץ לכנסת. גם הטקטיקה לא מפתיעה: שטייניץ מסנוור את הציבור עם מטרות נעלות, כמו מניעת בגידה במדינה, מלחמה בניגוד אינטרסים וגולת הכותרת: "האינטרס הלאומי הישראלי". יהודי ישראל רגילים ללבוש חולצה לבנה, להיעמד דום ולהתחיל לזמזם את התקווה ברגע שמושמע טיעון האינטרס הלאומי ואין ספק בכלל שהדמגוגיה הזו תסחף אחריה רבים.

דווקא בשל הבנאליות של הגזענות הגלומה בחוק, ובשל הנורמליות של הטקטיקה המסמאת בה נוקט שטייניץ, חשוב לפקוח את עיני הציבור וחברי הכנסת: מדובר בחוק גזעני, שמכוון כלפי בני מיעוט בישראל מתוך רצון לנשלם מזכויותיהם המגיעות להם על פי חוק מתוקף היותם אזרחי מדינת ישראל. לא אינטרס, לא לאומי ולא בבל"ת. גזענות.