מהקמת המדינה, בישראל מכירים רק שיטת שלטון אחת והיא הדמוקרטיה "שלטון העם". בתופעת השלטון הדיקטטורי המתקיים במדינות מסוימות בעולם אנו צופים בה מרחוק, אך איננו חשים אותה על בשרנו. נקרתה בדרכנו הזדמנות פז לחוות משמעות שלטון זה.
ארקדי גאידמק, לפי המופיע בתקשורת, לוקח את החלטותיו בצורה עצמאית וללא שום גוף מחליט אחר. אינו צריך לתת שום דין וחשבון על החלטותיו כי בכספו שלו מדובר. החלטותיו הראשונות לתרומות, שהגיעו לאוזני הציבור הרחב (לי ידוע אישית שהוא תורם רבות בסתר ומבלי לצאת לתקשורת לטובת מוסדות רבים אחרים), הייתה לתמוך בספורט בישראל ובעיקר בירושלים. הוא השקיע מכספו בקבוצות ספורט, בכדורסל הפועל ירושלים ובכדורגל בית"ר ירושלים. באמצעות כספו הצליחו שתי הקבוצות לבצע רכש בעשרות מיליוני שקלים וכך לשמח רבים מאוהדי שתי הקבוצות.
בהמשך, במהלך מלחמת לבנון, החליט לעזור לתושבי הצפון והקים את עיר האוהלים בניצנים ובימים אלה הוציא את תושבי שדרות לאילת.
בתקשורת מוטחת כלפי השלטון המרכזי ביקורת נוקבת על שאינו מבצע דיו למען התושבים בצפון ובשדרות. "מה הייתה הבעיה של עמיר פרץ לארגן לא 100 אוטובוסים אלא 1000 אוטובוסים במחיר של טיל אחד מכספי משרד הביטחון" נדרש במאמר באחד מאתרי האינטרנט.
נבחן את ההחלטה בראי מנגנון קבלת ההחלטות בדמוקרטיה. כדי להחליט החלטה שכזו צריך לקחת את הכספים "של העם" ואי לכך, אין אפשרות להסתכל רק על שדרות כי יש עוד אזרחים וילדים בישובים באזור עוטף עזה. הם חווים את אותה חוויה וצריך לתת להם את אותו יחס, גם אם ערוץ 2 לא משדר משם נפילת קאסם בשידור ישיר. מה הקריטריון לכך? תושב הגר במרחק 2 ק"מ מעזה או 2.8 ק"מ ואם כן מי ייכלל בו? אלה הגרים מעל שבוע במקום או לפי הכתובת הקבועה שלהם בתעודת הזהות או כל מי שידחף ראשון לאוטובוס גם תושבי תל אביב שקפצו לביקור למשפחה בשדרות וחפצים בסוף שבוע בחינם באילת ע"ח המדינה?
לשלטון המרכזי יש את הכלים לקבל החלטות מעין אלה ועליו להכינן כדי לענות לצורכי התושבים. אני מניח לא בפעולות ראוותניות כי למחרת החלטה שכזאת אותו מקבל החלטה "ייצלב" ע"י התקשורת בחוצות העיר "קשת ורשת".
כאן המקום לבחון את החלטותיו של גאידמק. כאמור הוא החליט לתרום מכספו לדברים הראויים בעיניו בעת הנתינה. ולפחות כלפי חוץ הוא מציין שאין כוונות אחרות מאחוריי החלטות אלה מלבד עזרה לאותם תושבים יחידי סגולה שהוא חפץ ביקרם (מדוע למשל תושבי גבים ונחל עוז לא זכאים לאותו נופש, הדם שלהם בצבע אחר?).
היתרון בקבלת החלטות של אדם יחיד מבלי לתת דין וחשבון לשום גורם אחר חופן במסגרתו גם את החסרון. הוא יכול לקבל החלטה הפוכה ו"לייבש" למחרת את אלה שאינם ראויים יותר בעיניו.
ולדוגמא שיצאה בעיתונות בימים אלה, החלטתו של גאידמק להפסיק לתמוך בהפועל ירושלים, מאחר וההנהלה פגעה בכבודו בדרשה 34,000 דולרים להופיע בניצנים, כמו גם כנראה החלטות נוספות שקיבלה שאינם לפי ראות עיניו. לכן ניתן להם האולטימטום: הם צריכים להעביר את הקבוצה לרשותו או להסתכן בקריסת כל המערכת שהתבססה על כספי נדבנותו. מי רשאי להלין את החלטה שכזאת? כפי שהחליט ל"הצמיח" כך הוא מחליט ל"ייבש" הוא אינו חייב דין וחשבון לאיש. ובצדק.
כאן הגענו לסיכום השיעור הקצר בדמוקרטיה ודיקטטורה. אכן שלטון העם מוביל לעיתים לתהליך מורכב של קבלת החלטות אבל הוא מנסה לראות את טובת העם בכללותו (לפחות אלה המיוצגים בקואליציה תוך התחשבות במיעוט). בדיקטטורה, כאשר השלטון הנו בידי מנהיג יחיד, הדיקטטור מחליט לבד ועושה במדינה כרצונו כולל בכספי המדינה ומחלקם לפי ראות עיניו- בניגוד לדמוקרטיה שבה השלטון צריך להתחשב בזכויות המיעוט והפרט ולתת דין וחשבון על מעשיו או אי מעשיו ועל כך אף להושיב את נבחריו שסרחו מדרך הישר בכלא.
לסיום, הרי ציטוט מדויק מתוך ערך המילה "דיקטטורה" בויקיפדיה. כל קשר בין הציטוט והמעשים המתוארים לעיל מקרי בהחלט והרואה זאת משתמש בדמיונו הפרוע בלבד: "... השלטון הדיקטטורי באיטליה, גרמניה ובברית המועצות צמח לרוב בעקבות ייאוש התושבים, תסכול, עוני ואכזבה מהדמוקרטיה שהייתה ונכשלה. זה הביא לידי כך שאדם שהיה בעל כריזמה ניצל את חולשת הדמוקרטיה להטיח אשמות ולהתל בעם (ההדגשה אינה במקור ש.י). חרף עובדה זו העם שצריך היה למצוא גורמים שהיוו "שעיר לעזאזל" בחר במנהיג זה והעריץ אותו בצורה חסרת תקדים בפולחן אישיות..."
ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה
ששון יונה
22.11.2006 / 9:28