בקשה לתביעה ייצוגית נגד סלקום על הטעיית לקוחות לגבי תעריפיה

בקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך מילארד ורבע שקל נגד חברת סלקום הוגשה היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

התובע דוד עובדיה, באמצעות עו"ד דורון לוי, ממשרד עורכי הדין עמית-פולק-מטלון ושות', טוען בתביעתו כי סלקום, החל משנת 1995, חייבה את מנוייה בתשלומים עבור דמי מנוי וזמן אוויר בסכומים הגבוהים בהרבה מהתעריפים שהובטחו להם בחוזה ההתקשרות עמה.

לטענת התובע, סלקום זכתה בשנת 1994 במכרז המפעיל הסלולרי השני, ולנוכח חוסר האפשרות לגבות מחירים גבוהים יותר בשנתיים הראשונות לפעילותה, לאחר שכבלה עצמה בתעריפי השירות הנמוכים שהציעה במכרז, טוען התובע כי סלקום החליטה לנצל את העניין ולמצב עצמה כמפעילת תקשורת זולה.

את חדירתה לשוק התקשורת, טוען התובע, ליוותה סלקום בקמפיין פרסומי שהדגיש את מחיריה הזולים יחסית של שירותיה.

לטענת התובע, תיכננה סלקום מראש, כי עם תום תקופת השנתיים הראשונות לפעילותה, שהסתיימו בראשית שנת 1997, היא תעלה את תעריפיה באופן ניכר.

התובע מוסיף כי בשל המיצוב שלה כמותג זול, ביקשה סלקום להסתיר מהלקוחות כוונתה זו, ולכן בחוזה שחתמה עמם הובטח להם המחיר הזול למשך תקופה של שנתיים מיום התקשרותם בהסכם עם סלקום.

כתוצאה מכך, טוען התובע, כי לקוח שפנה לסלקום בשנת 1996 הבין מנוסח החוזה עליו החתימה אותו החברה כי ייהנה מהתעריפים הזולים למשך תקופה של שנתיים, בעוד שבפועל לאחר מספר חודשים החלה סלקום לגבות ממנו מחירים הגבוהים בהרבה.

לטענת התובע, ההסכם בעניין התעריפים נוסח באופן מטעה ויצר מצג החד משמעי לפיו בשנתיים הראשונות להתקשרותו עם סלקום הוא יחויב בתשלומי זמן אוויר מינימליים, ולא יחויב כלל בדמי חיבור למערכת ובדמי מנוי חודשיים. התובע טוען כי מצג זה אשר הציגה סלקום ללקוחותיה בהסכם התקשרות, והרקע הפרסומי רחב ההיקף שייצר לה תדמית של חברה שעיקר יתרונה נעוץ בתעריפיה הזולים, הוא זה אשר גרם לנהירה ההמונית אליה אשר הביא, בסופו של דבר, להצטרפותם המאסיווית של כמיליון וחצי לקוחות לשורותיה. למרות מצג זה, טוען התובע כי סלקום גבתה מלקוחותיה, בפועל, סכומים גבוהים בהרבה, תוך התנערות מהמצגים שיצרה וההתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם.

כאמור, בפועל גבתה סלקום, בתקופה זו של השנתיים הראשונות של ההתקשרות עם כל אחד מן המנויים, סכומים הגבוהים בכ-200%, מאלה שהציגה והתחייבה שתגבה על פי האמור בהסכמים.

לטענת התובע, ניצלה סלקום את חוסר הבנתם של הלקוחות בכל הנוגע למחירי דמי המנוי וזמן האוויר, ואת חוסר הבנתם וידיעתם את תנאי רשיונה, על מנת לגרוף על חשבונם סכומי עתק שהיא אינה זכאית להם.

התובע טוען כי הנזק שנגרם לו באופן אישי מפעולותיה של סלקום בתקופת השנתיים הראשונות להתקשרותו עימה הינו כ-1,684 שקל. לטענתו, כ-750 אלף מלקוחות סלקום נפגעו אף הם מפעולות אלו של החברה, וסך הנזק שנגרם ללקוחות מוערך בכ-1.25 מיליארד דולר.

התובע מבקש מביהמ"ש כי יכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, בטענה כי סלקום הטעתה את ציבור לקוחותיה בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן והפרה חובת הגילוי המוטלת עליה בחוק.

התובע מוסיף כי לאור אופיה המכוון של הטעיה, לאור חומרתה והיקפה, הוא סבור כי על בית המשפט לשקול להטיל על סלקום פיצויים עונשיים, נוסף על סכומי הפיצוי בגין השבת הנזק בסכום שלא יפחת משיעור 100% מהנזק וזאת לאור אופיה המכוון של ההטעיה, חומרתה והיקפה, וכן לאור האפקטיוויות של ההטעיה שבאמצעותה, טוען התובע, הצליחה סלקום לגייס לשורותיה לפחות מחצית מלקוחותיה (ת.א. 2170/01 בשא 17099/01).

תגובת סלקום טרם הוגשה.