הקדוש ברוך הוא עושה מערוף

עדכון חיוני, סתם שתדעו מה צפוי לכם באם תהיו טובים. דברים, פרשת עקב (פרק ז'), החל מפסוק י"ב, אצטט לכם כמה פסוקים קרדינליים בשער אחורי שיק, ושמישהו ינסה לעצור בעדי: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נבע לאבותיך" (אלוהים מבטיח טובות למי שיתנהג יפה. ויש פירוט:)

"ואהבך
וברכך
והירבך
וברך את פרי בטנך
ופרי אדמתך - דגנך ותירושך ויצהרך, שגר אלפיך ועשתרות צאנך"
(אלוהים בטרנס ברכות. וזה לא נגמר:)
"ברוך תהיה מכל העמים
לא יהיה בך עקר ועקרה
ובבהמתך
והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי".
(אלוהים באקסטזה. ויש פאנצ':)
"ואכלת את כל העמים (?!) אשר ה' נותן לך".

ומדוע אני מצטט את כל אלה? ראשית כי כך מתחשק לי, אוונגארד ניו אייג'י נאו ג'ורנליסטי שכמוני. שנית, כדי שתדעו כמה טוב יכול להיות כאן. ושלישית, כדי שתבינו כי אלוהים לא רק מבקש. הוא גם מבטיח. וכך מהלך לו האדם המאמין בתחושה נהדרת, כזו האומרת - יש אלוהים בשמים, והוא מבטיח. הו כמה שהוא מבטיח.

איני צריך דבר יותר. הבטחת הבורא נתפסת כמשהו בעל ערך חיובי עצמי. הידיעה כי בבסיס ההנמקה האלוהית מונחת תשתית של שכר הוגן על עשייה חיובית עושה לי נעים בעורף. אז מה אם לרוב הוא לא מקיים? אז מה אם יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו? הבטחות, יותר מזה אנחנו לא צריכים. אובסס? בפועל.


תסמונת דאום

הנה סיפור שיעזור לכם לצאת מהשביזה של חודש אב, וכולו רוחניות מקושקשת: בחור שומע בלילה קול פנימי שאומר לו: "צא החוצה וכנס למכונית שלך". הבחור המום, קם, מתלבש ויוצא. כשהוא יושב באוטו הוא שוב שומע את הקול הפנימי: "תתניע וסע לבנק במרכז העיר". אחוז אימה הוא מתניע את הרכב ונוסע לבנק. כשהוא מגיע הוא שומע את הקול הפנימי מצווה עליו: "קח אבן גדולה וזרוק אותה על הזכוכית של הבנק". הבחור לא מאמין למשמע אוזניו, אבל יוצא מהמכונית, לוקח אבן גדולה ומשליך על הזכוכית שמתנפצת לרסיסים ומפעילה את האזעקה. כעבור כמה שניות נשמעות סירנות של ניידות משטרה. "יופי", צועק הבחור על הקול הפנימי, "ומה אני אמור לעשות עכשיו?". "עכשיו", עונה לו הקול, "עכשיו באמת הסתבכת".