כישלון חוק החופים

במלאות שנתיים לכניסתו לתוקף של חוק שמירת הסביבה החופית, צריך לבדוק, האם במבחן מזמן החוק עובד או כושל? האם החוק יביא לשינוי משמעותי במצב חופי ישראל? החוק עצמו הוא טוב, מביא מושגים סביבתיים חדשניים וחשובים, אבל (וזה אבל גדול) הוא אושר 20 שנה מאוחר מדי.

אפשר לדמות את מצב החוף בישראל לעץ בוגר, שבולדוזר אימתני נוגח בו, עוקר חלק משורשו והעץ עמוד נטוי בין שמיים וארץ וברגע הזה נלחצים הבלמים של הבולדוזר. העץ, כמו החוף בארץ, תלוי על בלימה. אם הבולדוזר יישאר במקומו, רוב הסיכויים שהעץ יקמל. אבל אם הבולדוזר ייסע לאחור ושורשי העץ יחזרו למקומם יתכן והעץ ישתקם ואולי אף יחזור ללבלב.

התפישה של החוק היא לעצור את הפגיעה בחוף מהיום והלאה, ללחוץ על הבלמים. הקריטריונים הנוקשים בחוק הם רק לגבי תוכניות חדשות ולא לאלו שכבר אושרו, זה בעצם הכשל המרכזי בחוק. מצב החוף, לדעתי, הוא קריטי ומצריך נסיגה מחלק מהתוכניות שאושרו לפני כניסתו לתוקף של החוק.

הדוגמה הכי קיצונית לתוכנית שאושרה לפני החוק ומיושמת היום, היא תוכנית נמל הכרמל החדש במפרץ חיפה. באופן תמוה, השנה החל יישום התוכנית הזו, שהיא אחת הפעולות הכי מזיקות לחוף שהיו בשנים האחרונות. מדובר בשאיבה של 3 מיליון קוב חול ושימוש בו לייבוש הים למען רציפי הנמל החדש. לשם המחשה, 3 מיליון קוב חול שווים לכמות של חול שנודדת במשך 30 שנה בחופי הרצליה ותל-אביב לכיוון צפון.

מדובר בגריעה הכי גדולה של חול ממאזן החול החופי שהייתה ב-40 השנים האחרונות. להערכתי (וגם להערכת מומחים), גריעת חול זו תשפיע קשות על חופי הצפון, בעיקר החופים מדרום לחיפה. בזמן אישור תוכנית הזו, לפני כניסתו לתוקף של החוק, למשרד לאיכות הסביבה לא היו הכלים החוקיים, וכנראה גם לא עמוד השדרה, והוא לא היה יכול לעמוד מול הלחצים הכבירים שהופעלו לאישור שימוש בחול לנמל כרמל.

אין חולק שישראל צריכה נמל מודרני, אבל במדינה שיש בה 7 מיליון טון פסולת בניה פזורה בשטחים פתוחים, לא נמצאה אלטרנטיבה שתשמש בפסולת בניה במקום החול?

לדעתי חוק החופים היה צריך ללכת רחוק יותר וגם לתת כלים לפינוי של מבנים מזיקים לחוף, שכבר אושרו ונבנו. למשל המרינה באשקלון.

לאחרונה ביקרתי במרינה באשקלון. מרינה דלת פעילות, עם 5 בתי קפה וכמה עשרות בודדות של יאכטות. למען המטרה ”הנעלה“ הזו נהרס חוף יפהפה, באורך של כ-4 ק"מ.

האבסורד הוא, שבימים אלו עובדים בממשלה על תוכנית לשיקום חוף, שכנראה תעלה לנו עשרות מיליונים ותגרום להרס של חופים נוספים.

אני תוהה אם לא יהיה נכון לפרק את המרינה באשקלון ואת שוברי הגלים שמסביבה, ולחזור למצב הקודם? זה לא כרוך במאמץ כביר במיוחד. יש צורך בהעברה של חמשת בתי הקפה מהמרינה לאזור החוף, ולשחרר את היאכטות המעטות שעוגנות שם למרינות אחרות. ישראל הוכיחה לאחרונה שהיא יכולה לפרק מקומות שנבנו בעבר ועכשיו הם נחשבים לשגיאה. למה לא ליישם את זה על מרינה אשקלון?

כשל אחר ומשמעותי הוא התנהלת המשרד להגנת הסביבה בקשר לחוק החופים. העקרונות הנכונים והסמכויות שמעניק החוק למשרד כמעט ולא מנוצלים על ידו.

גידעון עזרא, המשרד שלך רופס. לצערי נתקלתי במקרים רבים בהם נעשו פעולות בחוף שנחשבות ”לפגיעה בסביבה החופית“, שהיא עבירה פלילית. הפעולות דווחו לגורמים הרלוונטיים במשרד להגנת הסביבה ודבר לא נעשה.

מקרה אחד הוא תלונה שהגשנו נגד חברת "קרייזי ליין" שזרקה ג‘יפ מהמצוק במהלך צילום סרטון פרסומת. ככל הידוע, לי התלונה לא נבדקה ואלו שפגעו במצוק לא עמדו לדין.

את הרפיסות הזו של המשרד להגנת הסביבה אולי אפשר להסביר בפחד להתעמת עם גורמים משפיעים בישראל, כמו בעלי הון, מקורבים פוליטיים וראשי ערים. בסופו של דבר, מדובר באחד המשרדים הכי חלשים בממשלה, כשללא גיבוי פוליטי ראוי פעילותו היא כמעט בלתי אפשרית.

לצערי, כיום נמשך המצב שגורמים שונים ממשיכים לעשות בחוף כמעט ככל העולה על רוחם, ללא תגובה ראויה של המשרד להגנת הסביבה, שבידו יש את כל הסמכויות לכך.

עניין אחר, לא פחות שערורייתי, היא נושא ”ההיטל להגנה הסביבה החופית“. כבר שנתיים מאז נכנס החוק לתוקף והמשרד להגנת הסביבה לא הצליח להרים את התקנות ליישום חלק זה של החוק.

החלק העיקרי של החוק שכן מיושם הוא "הוועדה לשמירת הסביבה החופית“. ככלל, הוועדה עושה עבודה לא רעה, מלבד כמה מקרים שלדעתי התקבלו החלטות שלא מתיישבות עם הגדרה ”שמירת הסביבה החופית“.

הבעיה שאני כן מזהה בוועדה היא חיבה יתרה ולא נכונה לתפישה של שריון החוף. משמעו של שריון החוף הוא בניית אלמנטים כמו שוברי גלים וקירות ים, שכביכול נועדו להגנת החוף. כמעט כל הרשויות המקומיות שיש להם חוף מתכננות לשריין את חופיהן. מקומות כמו: הרצליה, אשקלון, נתניה, חיפה, בית ינאי, שדות ים ועוד היד נטויה. בעולם כבר הבינו שניסיון ”לנצח“ את גלי הים בהוספת אלמנטים קשיחים נועד לכישלון, באירופה, אוסטרליה ובארה“ב יש מגמה לפרק שוברי גלים וקירות ים ובמקומם לטפל בחוף באופן ”רך“ בעיקר ע“י הוספת חול.

לא ברור איך בישראל, שבה כבר הוכח מעבר לכל ספק ששוברי גלים גורמים נזק, עדיין יש מתכננים וראשי רשויות שמקדמים רעיונות כגון אלו. שוברי הגלים הם לא רק פצע קשה בנוף ופגיעה במפגש הטבעי בין הים ליבשה, אלא שהם גורמים נזקים לחופים שכנים, לפעמיים במרחק של קילומטרים.

מדובר לא רק בנזקים סביבתיים, אל גם בנזקים כספיים גדולים הן כי הערך התיירותי של החופים הניזוקים יורד והן בשל ההשקעה הכספית האדירה שדרושה לתיקון המצב.

חוק החופים הוא אמנם שיפור לעומת המצב הקודם, אבל השיפור הזה לא יביא לשינוי מגמה. חופי ישראל נמצאים בדרך למטה ואם החוק לא ישתנה, מצבם של החופים ימשיך להיות עגום ואנו נמשיך לחזות בהתדרדרותם. לצערי, אני לא רואה שום כוח שיכול לעמוד מול גורמי ההון והנדל“ן שנמצאים היום בשלטון, שימשיכו לעשות מיליארדים מן החופים.

* הכותב הוא פעיל סביבתי וחבר בהנהגת מפלגת הירוקים.