בימים אלה עומד לחתום הנשיא פוטין על ההסכם לכניסת רוסיה לארגון הסחר העולמי (הידוע כ-WTO). בשבוע שעבר וייטנאם הצטרפה רשמית לארגון. לכאורה, סיבה למסיבה, לפחות לאלה המצדדים בגלובליזציה. אבל כל מי שמקשיב לקריאות הנואשות של מזכ"ל הארגון הבינלאומי, הסוציאליסט הצרפתי פסקל לאמי, ידוע שהגלובליזציה בצרות. המדינות החברות בארגון אינן מצליחות להגיע להסכמה סביב הסוגיות הכלכליות המרכזיות שעל סדר היום המשקי העולמי, והדוגמא הבולטת לכך הייתה ועידת ארגון הסחר העולמי האחרונה שנערכה לפני כשנה במושבה הבריטית לשעבר בהונג קונג.
שעות ספורות לפני ישיבת הנעילה המתוכננת, הפגנות ובהן צעדו אלפי ורבבות האיכרים הגיעו אל פתחו של אולם הדיונים. קולות האיכרים המפגינים והתופים שלהם נשמעו למרחקים. הלחץ מבפנים וחילוקי הדעות בין המדינות הקפיטליסטיות הגדולות לבין מדינות העולם השלישי (ובראשן: סין העממית, הודו וברזיל) היו הסיבות למשבר בשיחות. בעיצומה של ההפגנה נכנסתי לאולם הדיונים לכמה רגעים כדי לחוש את האווירה שם, לבדוק האם נעשה דבר מול "האיום המתקרב".
באולם הקונגרסים המפואר הפאניקה גברה ככל שהמפגינים התקרבו אל "קו ההגנה האחרון": גדרות מתכת בגובה ארבעה מטר. מההפגנות שערכו אותם האיכרים או חבריהם בוועידה הקודמת שנערכה בקנקון שבמקסיקו לפני כשלוש שנים, למדתי שאין גדר העומדת בפני הפלאחים הדרום-קוריאנים. בתוך הבניין שאלתי בתמימות את אחד ממפקדי המשטרה המקומיים "מהן התכניות במידה ו..." הוא השיב לי בכל הרצינות: "אין לנו תוכניות מגירה. לא חשבנו שהם מסוגלים להגיע לפתח האולם. ממילא לא ניתן לתכנן דבר מול הנחשול הקוריאני. הונג קונג למודה הפגנות, אבל בעשרות השנים האחרונות לא נתקלנו במפגינים כה נחושים ושלא חשים פחד".
לבסוף המפגינים לא הגיעו אל הבניין. הם נהדפו בפתחו ואלף מהם נעצרו - רובם דרום-קוריאנים, חלקם אינדונזים ופיליפינים. עשרות נפגעו ממכות ובין העצורים: קומץ איכרים מאמריקה הלטינית, אירופה ואמריקה הצפונית. רוב מנהיגי "ויה קמפסינה" (דרך האיכרים) נעצרו אף הם. "ויה קמפסינה", היא תנועת איכרים שכמעט ואינה מוכרת במזרח התיכון, אך בשנים האחרונות הפכה לאחד הארגונים הפעילים במאבק נגד הגלובליזציה. לתנועה הבינלאומית המאגדת מאות ארגונים של איכרים באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית, צפון אמריקה ואירופה עמדות פוליטיות ברורות למדי והיא נוהגת להפגין את עוצמתו בהזדמנויות רבות. אחד ממנהיגיה הבולטים, הצרפתי ז'וסה בובה אמר מפורשות למפגינים כי "השרים ונציגי המדינות המשתתפים בדיוני ארגון הסחר העולמי אינם מייצגים את העמים. הם מייצגים קומץ של בעלי הון וחברות רב-לאומיות. כל התכלית הדיונים הנערכים בהונג קונג היא לגרוף עוד רווחים על חשבון האיכרים והעובדים. העם הפשוט הוא שמשלם את המחיר הגלובליזציה".
מה רצו שני הגושים הקפיטליסטים הגדולים - ארה"ב והאיחוד האירופאי? קודם כל פתיחת "השירותים המקומיים והממלכתיים לתחרות" במדינות הדרום (או בשפת יום-יום: הפרטת השירותים הממלכתיים לטובת החברות הרב-לאומיות) ושמירת על הסובסידיות לחקלאות (כ- 350 מיליארד דולר לשנה). מדינות הדרום סירבו לקבל את שתי ה"ההצעות הידידותיות" -כפי שכינה אותן נציג הסחר של ארה"ב. במילים אחרות: בתום הוועידה סוכם שאין הסכמה.
אגב, לוועידת ארגון הסחר העולמי שנערכה בהונג קונג הגיעה משלחת מכובדת של משרד התעשייה והמסחר ובראשה מ"מ ראש הממשלה, שר האוצר ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה דאז, אהוד אולמרט. כידוע, ישראל הרשמית מתנגדת למתן פומבי לעמדותיה בפורומים הבינלאומיים העוסקים בגלובליזציה. משרד התמ"ת אף הכשיל להצעת חוק של ח"כ לשעבר עיסאם מח'ול בדבר אישור הכנסת להסכמים אלה וקביעת מנגנונים לפיקוח ציבוריים על אותם ההסכמים. ישראל מתעקשת שלא למסור כל פרט על עמדותיה בארגון הסחר העולמי. ולכן, אין מנוס מלהתייחס לעמדותיה של ישראל כפי שבאו לידי ביטוי בעת נאומו של אולמרט בישיבת המליאה. עמדות אלה מאכזבות. עמדותיו של ראש הממשלה דומות עד מאוד לעמדותיה של ארה"ב כמעט בכל נושא. אבל יחד עם זאת, הדגיש אולמרט שמדינת ישראל מוכנה לפתוח את "שוקיה לתחרות זרה" אף בטרם יוגש הסכם בין כל חברות ארגון הסחר. במילים אחרות: ישראל מוכנה לצעוד בראש מחנה המפריטים עוד בטרם המחנה החל לצעוד. זו הייתה גם עמדתו של אולמרט בוועידה הקודמת, שאף היא נכשלה, בקנקון.
אגב, שני נאומיו של אולרמט דומים עד מאוד ואין זה מפתיע. לממשלת הליכוד-העבודה-קדימה (על גלגוליה הרבים בשנים האחרונות) יש מדיניות עקרונית ועקבית מאוד בכל הנוגע להעמקת שילובה של מדינת ישראל בגלובליזציה. הדוחות הרבים אודות העוני שפורסמו בשנים האחרונות רק מוכיחים איזה מחיר כבד משלמים העובדים והמובטלים במדינת ישראל בעקבות מדיניות זו.
על רקע חילוקי הדעות בתוך ארגון הסחר העולמי גובר בכל העולם המאבק בגלובליזציה ובתוצאותיה החברתיות והסביבתיות ההרסניות. אך טרם ניתן להספיד את הגלובליזציה. יתכן והתשובה לצרותיה של הגלובליזציה תינתן בחודש ינואר הקרוב ובמקום בלתי-צפוי: ניירובי, בירת קניה. בניירובי עומדים להתכנס, במסגרת הפורום החברתי העולמי, רבבות נציגים של הארגונים החברתיים הנלחמים בגלובליזציה... בכל היבשות.
* הכותב הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.
הגלובליזציה תקועה והתשובה בניירובי
ד"ר אפרים דוידי
19.11.2006 / 9:24