עובדה או אגדה: ספיישל סן דייגו

עומר סלע: עובדה

רציתי לכתוב אגדה ולנמק ולתרץ בעונה המושלמת של אינדי, באיכותו של מאנינג, בהתקדמות האופטימית של אדאי, בדרך בה הם מוצאים דרכים לנצח. אבל, עם כל הקושי להודות, סן דייגו היא הטובה מכולן, ולמרות שיש להם את ההתקפה הטובה בליגה – לאו דווקא שם העוצמה שלהם, אלא ביכולות של ההגנה והקבוצות המיוחדות. הם במקום השני בליגה ביצירת איבודי כדור מול איבודים (6:15, אגב, הם איבדו הכי מעט כדורים), במקום השני בליגה בסאקס (33), ההגנה הכי טובה מול בעיטות החזרה ובועטים מעולים, וכן – אלה הדברים שעושים אליפות.

וגם השחקן הכי טוב בליגה. טומלינסון יהיה MVP השנה, זה ברור, אלא אם יקרה משהו רע כמו פציעה קשה. נכון שעוזר שיש לפניך קו התקפה מעולה ומיומן ונכון שהעובדה שהפול-בק הכי טוב במשחק היום, ואחד הגדולים אי פעם (ניל) מפנה לך את הדרך עוזרת גם, אבל עדיין.ומה עם שיקגו, אתם שואלים? ינצחו בקושי את רוב הנמושות ויגיעו לפלייאוף קבוצה מפורקת ומבולבלת.


משה יחזקאל: עובדה

מה זה "הקבוצה הכי טובה"? אני לא חושב שבעידן תקרת השכר יש את "הקבוצה הכי טובה". מה שיש זה 4-5 קבוצות עם הרבה כישרון ומעט נקודות חולשה שיכולות ללכת עד הסוף, וסן-דייגו היא ללא ספק אחת מהן. יש לצ'ארג'רס הגנה מצויינת, ביחוד בחלק הקדמי, עם פליימייקר אדיר בדמותו של שון מרימן. בהתקפה יש לסן דייגו את אנטוניו גייטס ואת הנשק האולטימטיבי - LDT (זה השם הנכון. LT יש רק אחד, וללדניאן טומלינסון מגיע קיצור מקורי, בלי 2 בסוף). גם העזיבה של דרו בריס לא ממש פגעה בהתקפה של הקבוצה - פיליפ ריברס עושה עבודה טובה מאוד עד עכשיו ומוכיח שהוא קוורטרבק לגיטימי ואפילו יותר מזה. כמו שאמרתי קודם - אין דבר כזה היום "הקבוצה הכי טובה", אבל הצ'ארג'רס ללא ספק אחת מ 4-5 הקבוצות שיש להן מספיק כלים ויכולת ללכת עד הסוף.


דודי כפרי: אגדה

הקבוצה הכי טובה בליגה היא האינדיאנפוליס קולטס. זה כמובן לא אומר כלום לגבי מי משתיהן תיקח את הסופרבול, אם בכלל, אבל פייטון ומרווין האריסון שווים בינתיים יותר מהשילוש טומלינסון-גייטס-ריברס. בפלייאוף אני דווקא מאמין יותר בסן דייגו, כי ההגנה שלהם פחות רעה מזו של אינדי, והמצ'-אפ של שתי הקבוצות הולך לכיוון סן דייגו. אבל נכון להיום סן דייגו לא ניצחה אף קבוצה עם מאזן חיובי (סינסינטי היתה על 50% לפני שהפסידה להם) ובשתי הפעמים שהם נתקלו בקבוצה עם מאזן חיובי הם הפסידו. זה יכול מאד להשתנות במשחק העמק בדנבר ביום ראשון בלילה, אבל עד אז המקום הראשון הוא של פייטון מאנינג.


אריאל גרייזס: אגדה

אם השאלה היתה האם הצ'ארג'רס הם הקבוצה הכי כיפית בליגה, התשובה היתה "כן" ובגדול, אבל לגבי הכי טובה? לא יודע, חסר לי פה הקילר האינסטינקט הזה שהקבוצה הכי טובה בליגה צריכה וכן, יש גם את הענין הזה עם המאמן. עד כמה שקשה לי להגיד את זה, עד שלא יוכח אחרת, התואר הוא של הקולטס להפסיד.

עומר סלע: אגדה

שוטנהיימר הוא מאמן טוב. עובדה. הוא הגיע ל-12 פלייאופים ב-19 שנים (שלישי בהיסטוריה), הוא זכה בתואר מאמן השנה לפני שנתיים (וגם ב-1986) והקבוצות שלו מצליחות. אבל רקעד גבול מסוים. העובדה שהוא לא הצליח בעבר לא אומרת שהוא לא יצליח בעתיד, הרי גם את אלוויי כבר הספידו. למרטי יש מזל שהרץ שלו הוא חיה יוצאת דופן כמו שהיא כי המשחק המרדים והמעייף שלו הופך לפתע למשהו מלהיב ומרתק כשטומלינסון על המגרש. אבל ההפסדים לקנזס סיטי ולבולטימור הוכיחו שהקבוצה יכולה לתת ליריבים לנצח אותה. אולי הקאמבק נגד סינסינטי השבוע ישנה את זה, אבל ההיסטוריה אומרת שאם מרטי משעמם בעונה הסדירה, בפלייאוף הוא הופך להיות שקוף כמו השקרים של מרימן. מרימן, אגב, יחזור והקבוצה תגיע כשירה ומוכנה לפלייאוף אבל לא לסופרבול. השבוע, נגד דנבר, הרבה דברים עשויים להתבהר.


משה יחזקאל: אגדה

כשמשהו קורה פעם אחת זה מקרי. כשמשהו קורה פעמיים זה מזל. כשמשהו קורה פעם אחרי פעם במשך 20 שנה זה כבר שיטה. תקצר היריעה מלספר על כל הטעויות בניהול המישחק שמרטי שוטנהיימר עשה מאז הדרייב של ג'ון אלוויי ועד היום - זה הרבה אפילו בשביל טור שיוקדש רק לנושא הזה. העובדה היא שיש למרטי שוטנהיימר בעייה ברגע שמגיעים למישחק צמוד, ובפלייאוף תמיד יש מישחקים צמודים. היריבות האפשריות של הצ'ארג'רס בפלייאוף של ה-AFC יהיו בולטימור, ניו-אינגלנד, אינדיאנאפוליס, דנבר. סן דייגו יכולה ביום נתון לנצח כל אחת מהקבוצות האלו, אבל אם הם יגיעו לתוצאה צמודה ברבע האחרון נגד הקבוצות, טעות של שוטנהיימר תפיל אותם. ככה זה עובד כבר יותר מ-20 שנה.


דודי כפרי: אגדה

הבן אדם לוזר ברמות של פייטון מאנינג, ומצליח להפסיד גם כשהקבוצה שלו יותר טובה, גם עם יתרון ביתיות מכריע, ובעצם מה לא. אז נכון שיש לו את טומלינסון המדהים, אבל היה לו את פריסט הולמס בשיאו. הוא שיחק באצטדיונים הסופר ביתיים של קנזס-סיטי וקליבלנד ותמיד, אבל תמיד, הוא נכשל. הוא פשוט לא מסוגל אפילו להגיע לבאר, שלא לדבר על לשתות ממנה. הוא שמרן מדי, הוא מגיב לאט מדי לאירועים במגרש, והוא נלחץ ברגעים קריטיים. המזל היחיד של טומלינסון ופיליפ ריברס הוא שהם עוד צעירים ויהיו להם הרבה עונות לשחק תחת מאמן אחר.


אריאל גרייזס: אגדה

בחייכם, דודי כפרי חזה שהם יגיעו לסופרבול, אתם צריכים יותר מזה? ברצינות עכשיו, כמו שכל שנה מדברים על הקארדינלס כמועמדים לפלייאוף וכל שנה הם קורסים, ככה קבוצות של מרטי ופלייאוף. מבחינתי, חובת ההוכחה עליו ועד שהוא לא ממש ייקח קבוצה לסופרבול אני לא אאמין שהוא באמת מסוגל.

עומר סלע: עובדה

אם הוא יהיה בריא וימשיך לשחק עוד לפחות חמש שנים - בהחלט. זה נשמע כמו חילול הקודש, כאילו אמרנו שלברון יהיה יותר גדול ממייקל (הוא לא יהיה), אבל זה נכון. סאנדרס היה גדול. הוא היה אל. הוא היה מדהים, בלתי ניתן לעצירה, שחקן פוטבול מושלם. טומלינסון יהיה יותר גדול. לטומלינסון יש 104 טאצ'דאונים בשש שנים של משחק. סאנדרס הבקיע 109 פעמים ב-111 שנים. LT צריך 7,000 יארד על מנת לעבור את סאנדרס ביארדים על הקרקע – זה ייקח לו עוד ארבע שנים. לעבור את אמיט סמית' (164 ט"ד) יהיה כבר סיפור אחר – אפשרי אבל אחר. הכול, כמובן, שאלה של בריאות (ובמקרה שלמאמן שלך קוראים מרטי – גם בריאות הנפש).


משה יחזקאל: אגדה

שאלה קשה. סנדרס ופייטון היו פנומנים, וגם טומלינסון הוא פנומן. שלושתם היו רצים דומיננטיים כבר בעונה הראשונה שלהם בליגה ושלושתם נבחרו לפרובול כמעט בכל עונה בקריירה שלהם. סנדרס ופייטון היו ההתקפה של הקבוצות שלהם - סנדרס במשך כל הקריירה שלו ופייטון כמעט כל הקריירה שלו. אם משווים את היכולת שלהם - אז אף אחד לא רץ כמו בארי סנדרס. את וולטר פייטון ראיתי רק בסוף הקריירה שלו, וממה אני זוכר הוא היה רץ מדהים כמעט כמו סנדרס. טומלינסון הוא אולי רץ קצת פחות טוב מפייטון וסנדרס, אבל הוא עושה משהו שהם לא עשו - הוא תופס המון כדורים ועושה הרבה יארדים דרך האוויר. לסיכום - טומלינסון הוא תותח על, הוא יגיע ל HOF אבל הוא לא יותר גדול מוולטר פייטון ובארי סנדרס.


דודי כפרי: אגדה

לא, אבל הוא יהיה גדול כמוהם. אם מישהו ישאל היום מי הרץ הכי גדול אי פעם, בארי סנדרס או וולטר פייטון, הוא יכול לקבל את התשובה ג'ים בראון. מדובר במשהו סובייקטיבי לחלוטין, שנובע מהעדפות אישיות. לעומת זאת אם השאלה היא "האם לדניאן טומלינסון הוא אחד מ-5 הרצים הגדולים אי פעם" התשובה היא חד משמעית "כן". פה זה כבר לא סובייקטיבי, אלא עובדות ברורות.

בעידן שבו הליגה עושה כל מה שהיא יכולה כדי להבליט את הקוורטרבקים, והרסיברים עושים כל מה שהם יכולים כדי להבליט את עצמם, השחקן הכי טוב בליגה הוא טומלינסון. הוא עושה הכל על המגרש, בצורה מושלמת, לארוך מספיק זמן כדי להבין שמדובר באחד מהגדולים באמת. אוטוטו הוא ישבור שיא נוסף, להשיג 100 טצ'דאונים הכי מהר אי פעם, ואנחנו נוכל להתרווח בכורסא ולהגיד תודה שאנחנו רואים שחקן מופלא כזה.


אריאל גרייזס: עובדה

ואם לא יותר גדול, לפחות באותה רמה. השבוע הראו ב-ESPN שלדניאן צריך 2 ט"ד בארבעה המשחקים הבאים כדי להיות השחקן שמגיע ל-100 ט"ד הכי מהר. יותר מהר מאמט סמית וג'ים בראון שמובילים את הרשימה. האיש הוא פשוט תופעה מדהימה, בעיקר כשהוא עושה משהו שאפילו פייטון וסנדרס לא עשו, וכשהוא מריח את האנדזון הוא מעלה את הרמה שלו עוד יותר, אם זה אפשרי בכלל. תקליטו, תשמרו ותספרו לנכדים.