עזאם עזאם, שהיה כלוא במצרים במשך כ-8 שנים באשמת ריגול לטובת ישראל, תובע מליוני שקלים מתפרון, החברה שבה הועסק. עזאם, באמצעות עו"ד תומר רייף ועו"ד ארז אהרוני מממשרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות', טוען כי החברה התנערה מאחריותה כלפיו והפקירה אותו כ"פצוע בשדה הקרב". עוד תובע עזאם את אריה וולפסון וזיגי רבינוביץ', שהיו בתקופה הרלוונטית בעלי השליטה בחברה ונושאי משרה בכירים בה. נתבע נוסף הינו מיכה קורמן, שכיהן כנושא משרה בכיר בתפרון.
עזאם הגיש שתי תביעות כנגד החברה, האחת בבית המשפט המחוזי בתל אביב והשנייה בבית הדין לעבודה בתל אביב. בבית המשפט המחוזי תובע עזאם, בין השאר, כי החברה תפצה אותו על הוצאות משפטיות בשל ניהול ההליכים במצרים, הפסדי השתכרות בעתיד, הוצאות המשפחה הכרוכות בביקורו בכלא המצרי, הוצאות רפואיות, פיצוי בגין כאב וסבל ועגמת נפש, פיצוי בגין כאב וסבל בגין הפגיעה הנפשית והוצאות רפואיות. התביעה עומדת על סכום מינימלי של 2.5 מיליון שקל. בבית הדין לעבודה תובע עזאם למעלה מ-5 מיליון שקל בגין השלמות השכר, פיצויי הפיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה והפרשות סוציאליות שונות.
בתביעות נטען, כי עזאם עבד בתפרון מ-1989 ונשלח למצרים על מנת לסייע לחברה בהקמת מפעל במדינה. באחת מנסיעותיו במהלך עבודתו - בנובמבר 1996 - הוא נעצר על ידי שירותי הביטחון המצריים והועמד למשפט בחשד שריגל עבור מדינת ישראל. עזאם נדון ל-15 שנות מאסר ועבודות פרך, ושוחרר לאחר כ-8 שנים.
רוצה תשלום על 24 שעות
עוד נטען, כי תפרון שלחה את עזאם למצרים תוך התעלמות מהסכנות להן היה חשוף. בנוסף, נאמר בכתב התביעה כי החברה לא עשתה מאמצים לשחררו מהכלא, ולאחר שחרורו סירבה לקבל על עצמה אחריות על התקופה בה שהה בכלא המצרי וסירבה להעניק לו את הזכויות המגיעות בגין כל אותה תקופה. החברה אף סירבה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשליחות למצרים.
עוד נטען, כי במהלך שליחותו של עזאם למצרים, התפתח סכסוך בין תפרון ובעלי השליטה בתפרון לבין שותפיהם המצריים - אחמד ערפה ועלא ערפה, בעלי השפעה רבה במצרים וממקורבי הנשיא מובארק. התובע טוען, כי השותפים המצריים איימו על הנתבעים, אך אלו לא יידעו אותו באיומים אלו, וכי לאיומים אלו היה קשר ישיר למעצרו.
בתביעות נטען, כי במהלך חקירתו ומאסרו, סבל עזאם מהתעללויות קשות ותנאי מאסר קשים, וכי מאז חזרתו לארץ, הוא סובל מקשיי הסתגלות חמורים המוכרים אצל פדויי שבי והמצריכים, בין היתר, תמיכה שיקומית-מקצועית. עזאם טוען כי למרות שקיבל פיצויי פיטורין על סך כ-39.3 אלף שקל עם חזרתו, סירבה החברה לתת לו את הזכויות המגיעות לו כעובד במשך תקופת שהייתו במצרים. כמו כן, איימה כי אם ימשיך בדרישותיו היא תשקול את המשך העסקתו של אחיו, העובד בחברה. התובע טוען כי משהחליטה תפרון לשלוח אותו לארץ זרה ובלתי ידידותית-מצרים- הייתה מוטלת עליה אחריות מוגברת לשלומו ובטחונו.
בבית הדין לעבודה תובע עזאם, כי החברה תשלם לו את כל הפרשי השכר והתנאים הסוציאליים הנלווים בגין תקופת שהייתו במצרים - תקופה שבה תפרון המשיכה להיות מעבידתו היחידה. עזאם טוען בתביעתו, כי הפרשי השכר צריכים להיות משולמים עבור יום עבודה של 24 שעות, סכום של 3.6 מיליון שקל עבור כל התקופה בה שהה בכלא.
עוד דורש התובע התאמת פיצויי הפיטורים לסכום אותו הוא דורש כהפרשי שכר, פדיון 170 ימי חופשה שלא נוצלו, דמי הבראה, תשלום בגין הודעה מוקדמת והשלמת ההפרשות הסוציאליות בגין תקופת כליאתו בכלא.
ת.א. 2461/06, עב' 10075/06