בשם ישו, אללה והקב"ה

מי שחשב לרגע שאפשר בלי להאשים אותנו – טעה.

מאיסטנבול שבטורקיה יצא אתמול עשן לבן בכל הנוגע לפתרון שיביא לאיחוי הקרע בין האיסלאם לתרבות המערב. הפתרון הזה הוצג אתמול בכנס של חוקרים, פוליטיקאים ואנשי דת שהתכנסו לדון בשיפור מערכת היחסים, הלא קלה, בין תרבויות שונות ובעיקר בין העולם התרבותי המוסלמי לזה המערבי.

והפתרון – איך לא? עובר דרך פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כאילו לא היו סכסוכים אחרים במזרח התיכון, כאילו ארה"ב כלל לא מנהלת מלחמה בתוך עיראק וכו'.

על פי מה ומי נקבעו הדברים הפעם?

בשנת 2005 הוקם צוות מוחות, כחלק מיוזמת "ברית התרבויות" של האו"ם. בין חבריו: נשיא איראן לשעבר מוחמד חאתמי וחתן פרס נובל לשלום הארכיבישוף דזמונד טוטו.

מעניקי החסות: ממשלת ספרד וטורקיה, שרוב אוכלוסייתם הינם מוסלמים, והם לכאורה מכירים היטב את סוגיית המוסלמים על כל הנובע ומשתמע מהם, מה עוד שהם היותר מודרניים.

החוקרים בחנו במשך שנה את הנושא הכבד הזה לעומקו ולרוחבו. בדו"ח, כמו בכל דו"ח בנושא קשה, כאוב ובעייתי, חוצה דתות ותרבויות, עמים ויבשות – יש את השורה האחרונה וכן – את זו האחרונה אבל גם הקובעת.

יוצא איפוא שהסיבות לפער אינן נוגעות וקשורות בהבדלים שבין דתות, אלא בתוצריהם: העימותים הפוליטיים. במרכז העימותים, כמובן, נמצא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאותו סכסוך הגיעו מהר מאד לענייני עוני ומצוקה, שהם נגזרות נכונות אמנם, אך גם מניפות אצבע מאשימה לעבר ממשלת ישראל והתנהלותה בכל הנוגע לבעיה הפלסטינית ובעיקר לזו הבוערת ומשתקפת מכל אמצעי תקשורת בימים אלו.

אין זה סוד ששם, בעזה, הולכת ומתגבשת חבית חומר נפץ אנושית ומאיימת. אכן, יש להתייחס בכובד ראש לדברי הפאנל הנוגעים בתוצרי המצב במזרח התיכון, זה המביא לאותו עוני שמוביל לייאוש, לתחושה של חוסר צדק וכמובן לניכור ותחושת אין אונים.

אבל לא תמיד כל האשם הוא דווקא בנו, מדינת ישראל. גם למנהיגות של העם הפלסטיני יש אחריות למה שמתרחש שם בכל יום, כולל בימים האחרונים והקשים שבהם נפגעו חפים מפשע על לא עוול בכפם.

אותה מנהיגות שצריכה להוכיח מתינות ושיקול דעת, היא מנהיגות שלא מנסה להרגיע את השטח ולעשות נפשות למען מי שבעצם שבוי בידיה – אותם עניים, אותם חסרי ישע שרוצים חיים אחרים עם רווחה, חינוך ושגרה. אותה מנהיגות במקום למצוא מוצא ולסייע באיתור משגרי הקאסמים, לדוגמא, מסייעת בדרכה שלה ואולי באדישותה בהידוק חגורת המצור מעל נתיניה שלה ומציבה אותם כבני ערובה במאבק נגד ישראל.

יש קשר בין שלום, ביטחון, זכויות אדם ורווחה אך לא יכול להיות קשר בינם לבין טרור. את הקשר הזה חייבים לנתק לא רק באיסטנבול אלא גם בדמשק, עזה, רמאללה, ביירות, בגדד ואפילו אירן.

וכמו שאמר מזכ"ל האו''ם בדבריו באירוע: הבעיה אינה נעוצה בקוראן, בתורה או בברית החדשה. הבעיה היא לא האמונה, אלא המאמינים והאופן שבו הם מתנהגים האחד אל רעהו. אז אם כך אמר ענאן, כי יש לנו יש את הגיבוי שאכן אפשר גם אחרת והקרע בין האיסלאם למערב עובר לאו דווקא רק בירושלים, הוא שייך למערב כולו והעם הפלסטיני הוא רק פן אחד ממנו.