מצעד וגאווה

הדפוס לפיו נושאים מהותיים מטואטאים מתחת לעלי השלכת, כך שישובו לעוף שוב עם כל משב רוח קל, לא מוכיח את עצמו (בלשון המעטה). במשב הרוח הבא, כתוצאה מסיבה אחרת (אולי פחות דרמטית ממצעד הגאווה ) יושקעו מאמצים לפשר ולחפש סיבה שתהא מספיק טובה על מנת לטאטא את הסימפטום שוב. גדלנו ובגרנו, והגיעה העת להתבונן בראי ולהתארגן עם מי אנחנו.

מצעד הגאווה בירושלים הציף את סף הפגיעות שלנו, כחברה. אני מעריכה ומכבדת את הרצון הטוב ואת ההליכה לקראת הפתרון המכובד שנמצא באירוע ספציפי זה, אבל קשה לי לשכוח את רמת המתח, החשש האמיתי מפני אבדן חיים, הכעס וההתלהמות שליוו אותנו רק לפני ימים אחדים. כל אלה לא נעלמו עם הפשרה. הם נמצאים בתוכנו ויפרצו החוצה בשלב כזה או אחר, תהא הסיבה אשר תהא.

דווקא משום הכבוד הרב שיש לי לשתי החברות, על אף העובדה שספרי החוקים שלהן, כמו הנורמות ואופני ההתנהגות שלהן, רחוקים כרחוק מזרח ממערב אחת מהשנייה, והחוזקות והחולשות שלהן מציפות את ניגוד הערכים, ניגוד העקרונות וניגוד העניינים, אני מעזה לפנות ולהציע מציאת נתיב אחר של דרך. קל למצוא ניגודים, קשה ואולי אפילו מפחיד לחפש דמיון. לעניות דעתי, אנחנו מספיק חזקים להתמודד עם המפחיד והקשה, עם האמונה ועם האימוניות של כל חברה.

בין יתר הנושאים שהועלו כסיבות של איסור המצעד, הועלתה שאלת חינוך הילדים – סיבה אמיתית וערכית. מה חושבים הילדים על האירועים של השבוע שעבר? גם ילדים השתתפו בהתקוממות ולילדים אלה יש אחים ואחיות קטנים יותר, שוודאי שמעו בבית את ההתלחשויות ואת עוצמת המסרים השונים שהועברו. האם ההתלחשויות בעידן הפתוח בו אנו חיים, המסוקר באמצעות מגוון אמצעי התקשורת והאינטרנט, אינן מהוות סיבה מספקת לסקרנות לכשעצמם? חוסר תשובות והתגדרות מאיצים לעיתים תהליך של יתר סקרנות, וכך ההתלהמות הופכת לבומרנג, שרק מניע אצל כל צד תהליך של התבצרות בעמדות ,ופוטנציאל לאלימות והסלמה.

אטימות החברות זו כלפי רעותה היא בזבזנית. סיבה אחרת שהועלתה, נסובה סביב פגיעה ברגשות – עוצמת הזעקה והצורך להשתמש באיומים בהפרות סדר, בשריפת עגלות זבל ובשיבוש סדרי חיים, מצביעים על העובדה שהנושא נוגע בציפור נפש כל כך עמוקה המעוררת רגשות כה עזים . כדאי לזכור כי רגשות יש לכולנו, וטוב שכך. ברגשות אין שיפוטיות של מי יותר נפגע או מי יותר רגיש. כבוד הדדי לרגשות הושג בפשרה, ועל כך יישר כוח! יהא זה היסוד להתחלת שיח,שיח בו האתגר אינו מתבסס על יכולת כל צד להוכיח שהוא פגוע יותר, אלא הוא מתבסס על עוצמת הפתיחות והנכונות של כל צד להעביר את מסריו בהדברות דווקא משום שעוצמת הרגשות כה עזה.

בכל אחת מהחברות נמצאו המנהיגים שאפשרו ליום השישי החולף לעבור ברגיעה. מנהיגות יש בה אומץ של הושטת יד. אני מזמינה אתכם, המנהיגים ואחרים אשר יחפצו בכך, לשולחן עגול של שיח . השולחן יכול גם להיות מורכב משולחנות נפרדים, את השיח ילוו מומחים בתחום השיח , מומחים שבאים מהעולם החרדי, האורתודוכסי והליברלי, מומחים המכירים ומוקירים את הערכים והעקרונות של המשתתפים. השיח המוצע, אין לו תוצר מיידי של ביטול הפגנה או מצעד, הוא גם לא לקראת פשרה, אלא יהווה תהליך של בנייה יהיו תוצריו אשר יהיו. תשתית העניין נעוצה בעובדה שאומץ לב טוב שיקבל ביטוי בהדברות, בהקשבה לצרכים של כל חברה, ביכולת להפנים כי רגשות סוערים ומחלוקות גדולות ככל שתהיינה, מוטב להם להתמצות בשיח שימנע אלימות ושלהוב יצרים אותו איננו יכולים להרשות לעצמנו, כחברה.

* הכותבת היא חה"כ, תא"ל (מיל.) ויו"ר המכון האקדמי ליישוב סכסוכים וגישור, המכללה למנהל, ראשל"צ.