יותר משבוע התפרעו חרדים ועוררו את המגיבים של וואלה! לטקבק מלוא האמוציות נגד ובעד מצעד הגאווה. לא מצעד, עצרת. כן, אחרי שבוע של הבערת ירושלים (או לפחות את פחי הזבל שלה), התכנסו 3,000 איש ומחו נגד כפיה. טרור, לפי חלק מהנוכחים בעצרת.
מעגלי האבטחה מסביב היו מטורפים. כבר מלטרון יכולנו לראות ניידות משטרה בכל צומת. הגענו לירושלים. נהג מונית דתי סרב להסביר לנו את הדרך לגבעת רם, מה שלא שינה הרבה, מאחר שנאלצנו לחצות את ירושלים, בשל חפץ חשוד שהתגלה כלא כלום. אחרי זיגזגים, הצלחנו להגיע למקום. הקדמנו קצת וגילינו שהמקום שורץ תקשורת. בהמוניהם. למראית עין - היו יותר אנשי תקשורת ממשתתפים. לקראת 11:00 התחילו לזרום האנשים. חברי הקהילה היו רוב בקהל, כך הוסבר לנו לפחות, אך רבים היו סטרייטים שבאו להזדהות.
מוזר, אך אירוע שהתחיל ברעש גדול, הרבה לפני שהוא בכלל התקיים, התגלה ככינוס שמח עבור לא מעט ממשתתפיו, של הקהילה ושל "תומכי הדמוקרטיה", כפי שהגדירו את עצמם נוכחים רבים. חניכי תנועות נוער, פעילים פוליטיים, משפחות על טפם וסבם, והמון המון צעירים וצעירות. פה ושם, היו גם סתם סטרייטים סקרנים, שהתבאסו על ה"בזבוז" של כמה "לסביות כוסיות".
נוכחות סולידית למדי
משפחה אחת רגילה מירושלים בכלל לא התעניינה בזכויות הקהילה.הם סיפרו לנו כי כלל לא היו באים אם לא היו התפרעויות החרדים. הם פה נגד הכפייה הדתית. וכך זה היה נראה כל אחד הגיע מסיבותיו הוא. גאה או לא, 2,000 איש הטריחו עצמם למתחם.
כתב גרמני במקום סיפר שהגיע במסגרת מסע יח"צנות של משרד החוץ, שזימן כתבים ממדינות אירופה ואירח אותם בבירה ובבירה האחרת תל אביב. גם הוא שייך לקהילה ומתגורר בברלין. הוא מאוהב בבחור שפגש פה, וכנראה יחזור לכאן שוב אחר כך. הוא הסביר שהכל התחיל באסון התאומים. אז העולם הפך לקיצוני, וכל אחד התבצר בדת שלו.
קשה להגיד שתיאורית ההתבצרות בדת נכונה לגבי הצהרים בגבעת רם בירושלים. היו שם מפגינות דתיות בעד הקהילה (אך לא בחורים), היו גם ערבים, חברי קהילה מתל אביב והמון תיירים. מבחינת גילאים ממש כמו במשחקי שולחן, היו בני 8 עד 80. כולם הפגינו נוכחות סולידית למדי, גם בקריטריונים המחמירים של חסידות בעלז. בסיכומו של דבר, הרי ירושלים, על הודם והדרם, לא הנפיקו אירוע מיוחד שיירשם בדברי ימי עיר הקודש, אלא עוד עצרת סתמית ורגילה, שסיימה שבועות של חרדות, חרדים והרבה כאב ראש, כנראה מיותר.