וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בועט במוסכמות: התלמיד עבר בהצלחה

דודי כפרי

10.11.2006 / 21:33

דודי כפרי מתנצל (כרגיל) בפני מישהו, וגם ראה כיצד ג'ייק פלאמר ופייטון מאנינג עמדו במבחן בשבועיים האחרונים ואחרים שכשלו

קודם כל אני רוצה להתנצל בפני ואלי לונדי. בשבוע שעבר אמרתי שאני לא משווה ברצינות בינו לבין רג'י בוש. אז השבוע מר לונדי רץ ל 43 יארד ב 20 נסיונות, שזה די פתטי לראנינג בק ראשי, אבל זה הרבה יותר טוב מלרוץ 11 פעמים למינוס 5 יארד. מסתבר שלרוץ מצד לצד לפני הפריצה במקום ישר קדימה זאת לא טקטיקה טובה במקצוענים כשהחבר'ה שממול מהירים ואתלטיים. ללא ספק, זה לא היה שבוע טוב להתהדר בשם המשפחה בוש.

אבל מעבר לחוב הקטן הזה ולבקשת הסליחה מהראנינג המהולל של הטקסאנים, אני רוצה לדבר בעיקר על קוורטרבקים, כי השבועיים האחרונים היו מאד קריטיים עבור שני קוורטרבקים. תגידו, ובצדק מסויים, במה שונה השבוע הזה משבועות אחרים, הרי העמדה הזאת היא העמדה שזוכה להכי הרבה ביקורת וכל שבוע כל קוורטרבק נבחן ב-10 עיניים וכל מהלך שלו מנותח יותר מכל עמדה אחרת.

ועדיין, השבועיים האלה היו היו קצת יותר חשובים עבור החברים פייטון מאנינג וג'ייק פלאמר, וכיוון שיש לשער שהקבוצות של שניהם יהיו בפלייאוף, השבועיים הללו היו משמעותיים לגבי ה-AFC כולו. אין ספק שהתפקיד שבו השניים משחקים זה בערך הדבר היחיד שמקשר בין השניים שמשחקים את העמדה הזו כל-כך שונה. למעשה, פלאמר הגיע למעמד הנוכחי שלו בזכות העובדה ששאנאהן מגביל אותו במה שהוא יכול לעשות במגרש, בזמן שפייטון מחליף את מאמן ההתקפה על המגרש עם האודיאבלים שלו, אז מה היה כל כך מיוחד עבור הצמד הזה בשני המחזורים האחרונים?

במקרה של פלאמר החשיבות היא מאד ברורה. פישול בשני המשחקים והוא היה הולך לספסל, חד וחלק. יש הגנה שנראית מצויין, יש צמד רסיברים מעולה על המגרש ואין תוצרת התקפית. כמובן, כמעט שכחתי, יש גם רוקי לוהט ומבטיח על הספסל. אחרי 7 מחזורים הסוף של הנחש בדנבר נראה מאד קרוב, וחובת ההוכחה היתה עליו, במיוחד לאור 2 המשחקים הקריטיים שעמדו בפתח: מול הקולטס, שתמיד מחסלים את דנבר ,ומול אלופת העולם שהדיחה את דנבר בגמר ה-AFC שעברה במשחק התחיל את ההדרדרות של פלאמר.

אמנם דנבר הפסידה כרגיל לאינדי, אבל הפעם לשם שינוי המשחק היה צמוד וקרוב עד השניות האחרונות, ועיקר הקרדיט כאן הולך לפלאמר שניצל את משחק הריצה וכמעט לא עשה טעויות. מול פיטסבורג הוא כבר נראה ממש חד, ובסיכומו של דבר המספרים מספרים כאן את כל הסיפור:

בששת המשחקים הראשונים פלאמר דייק ב-52% מהמסירות, לקצת יותר מ-160 יארד למשחק. בדרך הוא מסר ל-4 טצ'דאונים, אבל גם נחטף 7 פעמים והוסיף גם פימבול. מכל זווית שלא מסתכלים עליה, מדובר במספריים זוועתיים של קוורטרבק שפוגע בסיכויים של הקבוצה שלו ללכת קדימה.

בשני המשחקים האחרונים הוא כבר מסר ב-60% ל-200 יארד, השיג 5 טאצ'דאונים והיה לו רק איבוד כדור אחד בפאמבל. אלו כבר מספרים הרבה יותר מכובדים, ובקבוצת ריצה כמו דנבר זה יותר ממספיק כדי להבטיח את מקומו בהרכב. דנבר תלך השנה עד לאיפה שג'ייק פלאמר יוכל לקחת אותה. יש לו מעט אוהדים שהמחשבה הזאת די מדאיגה אותם, וכותב שורות אלה נמנה על חברי הקבוצה הזאת, אבל הפור נפל.

פייטון מפרק גם הגנות טובות

במקרה של פייטון המצב שונה לחלוטין. הקבוצה שלו תהיה בפלייאוף בוודאות, והוא יהיה זה שיעמוד מאחורי הסנטר. על המקום שלו אף אחד לא מאיים, והמטרה הראשית בשני המשחקים מול דנבר וניו אינלנד היתה לשפר בצורה משמעותית עמדות לקראת הבטחת המקום הראשון ב-AFC ואירוח של הפלייאוף בבית. אבל מעבר לכך, האתגר שעמד בפני פייטון היה להוכיח שמדובר בקוורטרבק הכי טוב שיש לנו, לפחות בעונה הרגילה.

אמנם הגנת דנבר באופן מסורתי מתקפלת בפני פייטון, אבל השנה נראה היה שבמייל-היי יש הגנה אימתנית וחדה נגד המסירה, כזאת שכמעט ולא סופגת נקודות חובה, שתאתגר אותו באמת. אחרי מחצית ראשונה שבה הקולטס נעצרו רק על שני שערי שדה, במחצית השניה פייטון פשוט חתך בצורה מתודית ומדוייקת את ההגנה שמולו שוב ושוב ושוב. בסיום המשחק כולם כבר גילו איך עוברים את דנבר (פשוט מתעלמים מהרסיבר שצ'אמפ ביילי מכסה ומקווים ששאר החלקים בהתקפה יעשו מספיק) והוא יכול היה להתרכז באתגר הגדול באמת, במקום ששם התרכזו כל השדים שלו, ורוב ההפסדים. משחק מול הגנה של ביל בליצ'ק.

הגנת הברונקוס נשארה בעמדות הקבועות וניסתה לנצח בעזרת כשרון בלבד, וכאמור נכשלה כשלון חרוץ. הגנת הפטריוטס העמידה מול פייטון הרכבים משתנים, הזיזה שחקנים כל הזמן וניסתה לבלבל את מאנינג כדי לגרום לו לטעות. היו כמה רגעים נקודתיים שראו שפייטון קרוב לאבד את השליטה ולהתבלבל. טעויות במצבים כאלה זה בדיוק מה שפייטון של העונות הקודמות היה עושה, אבל הפעם הוא פשוט חזר למגרש בדרייב הבא ועשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: חתך את ההגנה שמולו. בעצם, אם וינאטיירי לא היה מפספס בצורה כל כך לא אופיינית, המשחק היה נגמר בתוצאה דומה מאד למה שהיה בשנה שעברה.

נכון לעכשיו מדובר בפייטון חדש, יותר יציב, ואפילו, האם להעיז ולומר, פחות לוזר? אנחנו כרגע רק בנובמבר, ולקולטס יש בעיה קשה מאד בהגנה, אבל עושה רושם שהעונה שעברה חישלה את פייטון ואם יש שחקן אחד שיכול לסחוב את הקבוצה שלו על הגב עד הסוף זה האיש. עד לאחרונה הייתי מוכן להישבע שזה לא יקרה, אבל אחרי שראיתי אותו כבר מתחיל להזיע ואז שוב מרגיע את עצמו וחוזר להיות מכונה קטלנית, אני כבר לא כל כך בטוח.

אגב, בצורה אירונית, שני הקוורטרבקים שהפסידו במחזור האחרון לפלאמר ולמאנינג הם שני ילדי פלא שפתאום מוצאים את עצמם בטריטוריה לא מוכרת.

ביג בן, אקסטרה סמול

על הבעיות של ביג-בן כבר דיברנו בהרחבה, אבל נכון לעכשיו השחקן שנתן את עונת הרוקי הטובה ביותר שקוורטרבק יכול לתת, ושנה אחר-כך כבר קיבל טבעת אליפות, נראה צל חיוור וחסר בטחון של עצמו. אל תתנו ל-400 פלוס היארדים שלו להטעות אתכם. הוא הרבה לטעות ולהתבלבל במשחק הזה, וכל אחד מאיבודי הכדור שלו היה קודם כל באשמתו, במיוחד החטיפה האיומה הראשונה שלו. הוא היה הססן, הוא לא זיהה נכון את ההגנה שמולו ובקיצור, נכון לעכשיו עומדת בפני ביל קווהר החלטה גורלית: להשאיר במגרש שחקן צעיר שנמצא במערבולת שמושכת אותו למטה או לנסות לבצע שינוי שיכול לפגוע לו עוד יותר בבטחון.

לעומת רות'לסברגר, בריידי לא צריך לחשוש מהמקום שלו בהרכב, אבל הוא צריך להיות מאד מודאג גם מצוות הרסיברים המאד לא כשרוני שלו, אבל גם מהעובדה שהוא כבר לא מפחיד יותר את הקבוצות הגדולות. השבוע הוא ניסה ללכת ראש בראש עם פייטון וזה נגמר הכי גרוע שיכול להיות מבחינתו. פתאום למרות כל מה שהוא כבר עשה, והוא עשה די הרבה, כשיגיע ינואר קבוצות לא יסתכלו עליו בתור נער הזהב הבלתי מנוצח, אלא כאילו מדובר בקוורטרבק מאד כשרוני, אבל לא יותר מזה.

ואי אפשר לסיים בלי איזו מילה על הסיום המטורף במיוחד שהיה לנו השבוע בוושינגטון. אני לא זוכר 3 בעיטות שונות שיכולות לנצח משחק לשתי הקבוצות בפרק זמן של 35 שניות. תוסיפו את ההיסטוריה של ואנדרג'ט בתור אנטי-קלאץ' ותקבלו את הדובדבן שבקצפת לעוד שבוע פוטבול מצויין, ונקווה שהשבוע הקרוב ימשיך את המסורת של משחקים טובים ומרתקים.

יש! עוד פעם AFC מזרח!

במשחק המוקדם במזרח התיכון נראה את בריידי והחברים מנסים להתאושש ולהבטיח את ראשות הבית שלהם כבר באמצע נובמבר במשחק מול היריבה היחידה שלהם לראשות הבית. אחרי שכבר ניצחו בג'רזי, הפטריוטס יכולים לפתוח פער בלתי סגיר על הג'טס, שינסו להגיע מפוקסים אחרי שבוע הביי שלהם.

עוד ראשות בית יכולה להיות מוכרעת במשחק המקביל שישודר בפוקס, שם יועבר מה שעד לשנים האחרונות היה קרב הענקים בין שתי יריבות גדולות, והשנה הוא פשוט לא מעניין אף אחד. מדובר בביקור האחרון של ברט פארב במטרודום, שם היו לו כמה מפגשים אפיים בעבר, אבל הפעם לא צפוי לקרות שם שום דבר זוהר. סתם משחק בין קבוצה בינונית לקבוצה רעה, כשהיחידים שיביאו עניין במשחק הזה הם שחקני שיקגו שלמרות שגם הם כבר לא ממש מפחידים, יוכלו במקרה של נצחון לראשי הגבינה לסמן לעצמם וי על הבית.

אם כבר הזכרנו קוורטרבקים בכתבה הזאת, אז עד העונה אוהדי שיקגו יכלו להתנחם בעובדה שרקס גרוסמן הוא פוטנציאל אדיר ואם הוא רק יהיה בריא אז הכל יהיה בסדר. לצערם העונה הוא בריא, ולכן הם יצטרכו להיאחז בתקווה אחרת. אולי למשל בעובדה שה-NFC מספיק חלש וההגנה שלהם מספיק טובה כדי שהם בכל זאת יילכו כל הדרך. תשובה חלקית, לפחות לגבי החוזק של היריבות שלהם בקונפרנס, הם יוכלו לקבל כשיפגשו את הג'איינטס במשחק המאוחר ביום ראשון. בלי רוב כוכבי ההגנה, לג'איינטס יהיה קשה להפעיל את הלחץ הדרוש כדי להוציא את גרוסמן מהריכוז ולגרום לו להיות מאד לא מדוייק, אז יש לברס סיכוי טוב לצאת מהמשחק הזה עם ניצחון. במיוחד לאור העובדה שלקוורטרבק שממול גם יש נטייה מסוימת לא לדייק במסירה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully