השבוע ציינו שלושה חודשים לשהותנו בפיניקס, ואי אפשר לומר שאנחנו לא מנצלים את הזמן. אחרי שהלכנו כבר לראות משחק מקצועני ומספר משחקי מכללות, הגיע הזמן לסגור מעגל וללכת לראות משחק פוטבול תיכונים. א', חבר לעבודה וכנראה הישראלי היחיד חוץ ממני פה שחובב פוטבול, כבר כמה שבועות מספר בשבחי קבוצת התיכונים המקומית אז ביום שישי אספנו את הילדים שלו, את י', והפנינו פעמינו למגרש הפוטבול המקומי למשחק האחרון בעונה הסדירה, מגרש צנוע שהכיל "רק" עשרת אלפים מקומות. כן, עשרת אלפים מקומות למשחק תיכונים וכמעט כל אחד ואחד מאותם מקומות מאוכלס. יותר ממרבית משחקי ליגת העלאק שלנו בכדורגל. יותר מכל משחק בליגת העלאק שלנו בכדורסל. אם אי פעם תהיתם למה לאמריקאים יש תרבות ספורט בעוד לנו יש טוקבקים, הנה התשובה לפניכם - עשרת אלפים איש למשחק תיכונים בעונה הסדירה.
לגבי המשחק עצמו, פוטבול תיכונים הוא חיה מוזרה למדי. אם למשחקים מקצועניים אתה הולך כדי לראות משחק פוטבול איכותי (אלא אם כן אתה הולך למשחק של הג'טס מול הדולפינס, כמוני) ולמשחק מכללות בשביל האווירה (ואם אתה רווק, אז עוד יותר בשביל האפטר-פארטי) הרי שבפוטבול תיכונים זה איפה שהוא באמצע. במרבית המקרים איכות המשחק היא לא משהו לספר עליו הביתה והקהל מורכב ברובו ממשפחות שפיטום הילדים שלהם עומד יותר גבוה בסדר העדיפויות שלהם מאשר עידוד השחקנים על המגרש.
ועדיין, למרות זאת, מדובר באחת מחוויות הפוטבול היותר מזוקקות שחוויתי ובלא ספק - האמיתית שבהן. כל מי שראה את Friday night lights, הסרט ועכשיו גם הסדרה, יודע למה אני מתכוון. השחקנים לא משחקים את המשחק בשביל כסף או בשביל חוזה פרסום גדול כשייצאו למקצוענים אלא מהסיבה שבגללה גברים משחקים כל ספורט שהוא משכבר הימים. להרשים בחורות, כמובן.
והם מרשימים, אין ספק. מדובר בחבורת גברים מגודלים שלמעט שחקני הקו, שעוד לא פיתחו את הכרס האופיינית, נראים כמו שחקני פוטבול לכל דבר ועניין וגם משחקים בהתאם. בעוד אחת הקבוצות שיחקה בשיטת ה"אופשן" האופינית לתיכונים ולחלק מהמכללות, הרי שהקבוצה השניה שיחקה תרגילים התקפיים שלא היו מביישים אף פלייבוק של קבוצה מקצוענית. וזה עוד כלום לעומת מה שהלך על הסיידליינס שם תזמורת שהכילה פחות או יותר את כל מי שנשאר בשכבה ולא התקבל לקבוצת הפוטבול או המעודדות (אם לא הבנתם, כנראה מדובר באנשים כמוכם), ניגנה לאורך כל המשחק בהתלהבות שהיתה מדבקת אם לא היינו יושבים ממש מתחת לאנשי המצילתיים וצריכים לאטום את האוזניים מרבית המשחק.
רדנק נובח אינו נושך
בדקות שבהן כן יכולנו לדבר, התפתחה שיחה בינינו לשכנים שלנו לספסל, צמד רדנקים חביבים, ששמעו אותנו מדברים בעברית ותהו על קנקננו. אם בשבועות הראשונים שלנו פה רדנקים גרמו לי לאי נוחות, הרי שעם הזמן למדתי שמדובר בעם סימפטי למדי, שאמנם חסר קצת בתחום ה-IQ אבל מצליח לפצות על זה בנחמדות אמיתית (לפחות כשהם פיכחים). הראשון מתוכם, הסתבר, שיחק בתור ליינמן באוניברסיטת אורגון סטייט, מה שאפשר לנו להחליף דאחקות על USC, אותם ניצחו הביברס לפני שבוע. בשלב יותר מאוחר זכיתי לשמוע חוויות מהקריירה שלו, סיפורים על מכות שהכניס לראיין ליף, ששיחק מולו במדי וושינגטון סטייט, וגם כמה סיפורים על קישון. הבחור השני, כששמע שאנחנו ישראלים, התעקש שנתרגם לו כתובת קעקע עצומה על זרועו השמאלית שבה היה כתוב באותיות קידוש לבנה:
ה ו ו ח א
עכשיו לך תגיד לבן אדם שיש לו ג'יבריש מרוח על כל היד לכל החיים. למזלנו, לי' היתה הברקה והיא קלטה שמי שעשה לו את הקעקוע התכוון לכתוב את המילה "אחווה", רק שלא ממש היה סגור על הכיוונים של השפות, אז הצלחנו להחליק את זה. כמו שאמרתי, לא הכי מבריקים, הרדנקים האלה, אבל מה זה מבדרים.
בכל מקרה, המשחק ביום שישי היה אחד משני משחקי הפוטבול היחידים שראיתי השבוע, כי את יום ראשון ביליתי, רובו ככולו, בנסיעה ארוכה לשכנה ממזרח, ניו מקסיקו, והספקתי אך בקושי לתפוס את המשחק המרכזי של המחזור בין הקולטס לפטריוטס. באמת שאין הרבה מה להרחיב על ניו מקסיקו, מדינה משעממת שמכילה 97% מדבר, ויכולה לתת תחרות לבני ברק בתור המקום המשעמם בעולם.
המקום הזה כל כך נידח, שתושבים בעיירה שאולי שמעתם עליה בשם רוזוול, היו כל כך משועממים שהם המציאו ביקור של חייזרים כדי לעשות את החיים קצת יותר מעניינים. איך נגיד את זה בעדינות, המקום הזה כל כך מעניין את האמריקאים שכשהם היו צריכים לבחור מקום לבדוק את הפצצה האטומית הראשונה, הם בחרו בו. לא שזה הפריע לשניים וחצי התושבים שבטח היו בדיוק בסייסטה באותו זמן.
אז מכיוון שהרבה פוטבול לא ראיתי השבוע, ומהמשחק שכן ראיתי נתעלם באלגנטיות (כן, כן, אני יודע, ההימור שלי היה קילומטרים מהמציאות. אבל זה רק בגלל שביליצ'ק התעלם מתוכנית המשחק שהכנתי בשבילו) הרי שזאת הזדמנות טובה לסכם את חצי העונה שעברה עלינו ולהסתכל אל העתיד.
מה שהיה, מה שלא יהיה
אז בוא נראה מה היה לנו עד עכשיו:
- להפוך את הקארדינלס לקבוצה עוד יותר לוזרית ממה שהם היו? יש
- לשלוח את הדולפינס לעונה פיננסית? יש ויש
- לנחס את העונה המושלמת של השיקגו ברס? לקח שלושה שבועות, אבל יש
- לנחס את הפטריוטס שיפסידו לקולטס בלי שום דבר חוץ מהתקפת מסירה? אין בעיה
- לגרום לפיטורים של מתאמי ההתקפה של קליבלנד ובולטימור? כן, זה אני
- לגרום לרפובליקנים להפסיד בפעם הראשונה זה 12 שנה בבחירות לדמוקרטים? טוב, האמת היא שפה ג'ורג' בוש מסתדר יופי לבד.
ובכן, זה מה שהיה עד עכשיו, אבל לאור הצלחות העבר (ובעיקר כי, שוב, לא ממש ראינו פוטבול השבוע), אין שום סיבה שנעצור פה ועל כן, הנה מספר תחזיות לשבועות הבאים, שלא תגידו שלא אמרנו לכם:
- שבוע 10: אריזונה מארחת את דאלאס במשחק שבו אף אחד לא מצפה ממנה לנצח, מה שאומר כמובן שהיא תביס את דאלאס. במהלך המשחק מייק ואנדרג'אט יחטיא שערי שדה מ-30, 25 ו-20 יארד ויגרום למהומה גדולה על הסיידליינס כשפארסלס יזייף נשיקה וייתן לו ראסיה במקום.
- שבוע 11: סן דייגו מתארחת בדנבר למשחק המאוחר על מגרש מושלג. סן דייגו יובילו ב-14 הפרש במחצית אחרי שני אינטרספשנס של הנחש אבל יפסידו את המשחק כשמרטי יעדיף לתת לטומלינסון לרוץ 20 פעם רצוף בטענה שהוא לא רצה לגרום לכוויות בידיים של הק"ב שלו כתוצאה מהקור העז.
- שבוע 12: דנבר מגיעה לקנזס סיטי, ואחרי שהנחש פותח את המשחק שוב עם 2 אינטרספשנס, ג'יי קאטלר מחליף אותו ומוביל את הברונקוס לניצחון עם 200 יארד ו-2 ט"ד. הכותרות בקולורדו למחרת מדברות על היורש של אלווי ודודי כפרי שם 2000 דולר על אליפות של דנבר.
- שבוע 13: אינדינאפוליס מנצחת את טנסי ומבטיחה את יתרון הביתיות לכל אורך הפלייאוף, מה שמוביל בהכרח ל -
- שבוע 14: פייטון מאנינג משחק בדיוק שתי סדרות לפני שהוא מוחלף ע"י הסגן של בר כוכבא וקבוצת הפנטזי שלי מודחת כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
- שבוע 15: גרין ביי מנצחת את דטרויט עם 400 יארד ושלושה ט"ד של ברט פארב ובמסיבת העיתונאים של אחרי המשחק מודיע פארב שהוא שוקל לחזור לשנה נוספת. אהרון רוג'רס, בתגובה, מאשפז את עצמו מרצון במוסד לתשושי נפש.
- שבוע 16: כבקשה מיוחדת מערוץ METV, מסכים ערוץ ESPN לוותר על משחק המאנדיי נייט בין הג'טס למיאמי ומעביר אותו לראשון בבוקר, כדי לאפשר לצופי המזרח התיכון להנות מעוד קלאסיקת AFC מזרח.
- שבוע 17: השבוע האחרון של העונה הסדירה מוצא את סן דייגו כשהיא חייבת לנצח את אריזונה וניו אורלינס את הג'איינטס על מנת להעפיל לפלייאוף. נו, אתם באמת צריכים שאני אגיד לכם מה יקרה פה?
ועכשיו - פלייאוף
- שבוע ווילד קארד: קנזס סיטי מודחת על ידי הבולטימור רייבנס כאשר 30 שניות לסיום, הרמן אדוארדס מורה לטרנט גרין לכרוע כדי ללכת להארכה ושוכח שהוא בפיגור שלוש.
- שבוע חצאי הגמר: דנבר מגיעה לאינדי ושמה 40 על הלוח, רק כדי לקבל 45 מאינדי וללכת הביתה. מה חדש, בעצם?
- גמרים חטיבתיים: ביל בליצ'ק מגיע למשחק בדום של אינדי עם תוכנית משחק חדשה ומפתיעה, כשהוא מופיע עם גופיה חסרת שרוולים וכובע טמבל. פייטון מאנינג כל כך מופתע שהוא מוסר רק לארבעה ט"ד והקולטס מודחים בהארכה.
- סופרבול: מאיפה יש לי מושג מה יקרה שם, מה אני נראה לכם, נביא?
הציטוט של השבוע מגיע אף הוא מפי הרדנק (הראשון) וצריך להכיר אותי כדי להבין אותו באמת:
רדנק: "שיחקת פעם פוטבול?"
אני: "דווקא כן"
רדנק: "פוטבול אמיתי, תאקל?"
אני: "כן"
רדנק: "מה שיחקת?"
אני: "ליינבקר"
רדנק, אחרי בחינה שלי: "לך תדע, אם היית גדל פה, אולי היית יכול לשחק במקצוענים"
במחשבה שניה, לא ממש צריך להכיר אותי כדי לגחך פה.
