פגישת מחזור לעובדים של אייבי נתן

היום ננעל כנס של שדרי תחנת הרדיו המיתולוגית, "[[קול השלום]]", שייסד [[אייבי נתן]] ושידרה במשך 20 שנים, בין 1973 ל-1993 מספינה מחוץ למים הטריטוריאלים של ישראל, במשך 24 שעות ביממה.

ספינת "קול השלום" עגנה בשנים ההן מול חופי תל אביב, מחוץ לתחומי המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל ושידרה מוזיקה ושידורי רדיו הקוראים לשלום. היא הייתה תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל. התחנה שידרה שעות רבות של מוסיקה והייתה פופלארית בקרב מאזיני הרדיו, בין היתר כיוון ששידרה 24 שעות ביממה, בעידן שבו מרבית התחנות הפסיקו את שידוריהן בחצות.

נתן רתם את התחנה למבצעים הומניטריים כגון השמדת צעצועי מלחמה, וכן תרומות לנזקקים באזורים מוכי רעב, מלחמה ואסון כביאפרה, גואטמלה ובנגלדש. בשנות השמונים החל נתן במגעים עם אנשי [[אש"ף]], דבר שהביא לחקיקת חוק נגד מפגשים אלו.הוא נדון ל-15 חודשי מאסר, אותם ריצה בכלא מעשיהו. בשנת 1993 נאלץ נתן לסגור את התחנה ואף הטביע את הספינה כאות מחאה, עקב קשיים כלכליים וחוקיים.

הצוות המקצועי שעבד בתחנה בשנים ההן: הטכנאים, השדרנים ואנשי צוות הספינה שהגיעו למפגש לא התראו מזה 13 עד 25 שנים.

הכנס נערך ב-4 בנובמבר במלון "אפולו" שבאמסטרדם, בהשתתפות 200 אורחים מכל העולם. הכנס נפתח בהקרנת סרט דוקומנטרי על צוות תחנת הרדיו המיתולוגית, על אייבי נתן ועל פעולותיו ומאבקיו למען השלום.

אחד מהשדרים בתחנה, גד ביטון, סיפר כי בכנס העלו השדרים תמיהה על העובדה שנתן בחר להטביע את הספינה כאות מחאה, על כך שלא ניתן לו רישיון לשידור. לאחר מכן נערך דו שיח והשדרים העלו זיכרונות מתקופת השידור בספינה. בנוסף נערך במקום ויכוח סוער על נכונות המסר של תחנת "קול השלום" והאם אייבי נתן באמת פעל מתוך רצון לקידום השלום, או שעשה זאת לצורכי פירסום עצמי.

בסיום הכנס נתבקשו המשתתפים לחתום על פוסטר ענק שנתלה במלון ועליו צילום של ספינת השידור. הפוסטר הוקדש להנצחת פועלו של אייבי נתן, שלא הגיע לכנס מכיוון שמצבו הבריאותי התדרדר מאוד בשנים האחרונות בעקבות [[שבץ מוחי]] בו לקה בשנת 1997.