(וידאו: רויטרס)
אחרי 12 שנה של שליטה רפובליקנית בבית הנבחרים זכו הדמוקרטים לרוב מושבי הבית התחתון בקונגרס האמריקאי. הסקרים צופים שהדמוקרטים יזכו בסופו של דבר ב-230 מושבים בבית, בעוד שהרפובליקנים ייאלצו להסתפק ב-205 מושבים בלבד. עתה עומד המאזן על 226 מושבים למפלגה הדמוקרטית לעומת 191 מושבים למפלגה הרפובליקנית.
נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הביע אכזבה עקב תוצאות הבחירות לבית הנבחרים, והודיע כי יקיים מסיבת עיתונאים היום, בה הוא צפוי לדחוק במתנגדיו בבית הנבחרים לעבוד עמו בשיתוף פעולה.
גם בבחירות לסנאט נחלה המפלגה הדמוקרטית הצלחה, אם כי במידה פחותה מזו של בחירות בית הנבחרים. במושב האחרון אחזו הדמוקרטים ב-44 מושבים בסנאט, לעומת 55 מושבים של הרפובליקנים, ולכן הדמוקרטים היו זקוקים לשישה ניצחונות על מנת לבצע מהפך בשליטה בסנאט. עד כה הם זכו בארבעה ניצחונות כאלו: באוהיו, במיזורי, ברוד איילנד ובפניסליבניה עבר המושב בסנאט משליטת הרפובליקנים לזו של הדמוקרטים.
בשתי מדינות, בוירג'יניה ובמונטנה, עדיין סופרים את הקולות, והן יכריעו את עתיד השנתיים הקרובות בבית העליון של הקונגרס האמריקאי.
בוירג'יניה מוביל המועמד הדמוקרטי ג'יימס ווב בכ-8,000 קולות על המועמד הרפובליקני ג'ורג' אלן. עם זאת, יש הדורשים לבצע ספירה חוזרת. במידה שתתקיים כזו, ההכרעה צפוייה להידחות במספר שבועות. גם במונטנה יש למועמד הדמוקרטי, ג'ון טסטר, יתרון קל של כ-4,750 קולות.
גם במרוצי הבחירות על משרות המושל במדינות השונות הביסו הדמוקרטים את יריביהם הרפובליקנים. במדינות קולורדו, מרילנד, אוהיו, ארקנסו, מסצ'וסטס וניו יורק, שהיו בשליטת הרפובליקנים, זכו מושלים דמוקרטים. ששת המירוצים במדינות אלה נחשבו לחלק מ-15 המירוצים המכריעים, ובסופו של דבר זכו הרפובליקנים רק בארבעה מתוך 15 משרות המושל הקריטיות האלו. בסך הכל, אף שהתצאות אינן סופיות, זכו עד כה הרפובליקנים ב-20 מירוצים למשרת המושל ואילו הדמוקרטים זכו ב-28.
"הלילה האמריקאים הצביעו בעד שינוי", אמרה ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים שתיבחר כנראה למנהיגת הרוב בקונגרס הבא. "הם הצביעו כדי שהדמוקרטים יקחו את אמריקה לכיוון חדש וזה בדיוק מה שבכוונתנו לעשות". פלוסי, מתנגדת חריפה למדיניות בוש בעירק תהיה כנראה האשה הראשונה בראש בית הנבחרים.
פני הדמוקרטים - שמרנים או ליברלים?
כתב "הארץ" שלמה שמיר:
מבחינת המפלגה הדמוקרטית, הניצחון הגדול מורכב משני אלמנטים סותרים, לכאורה. מצד אחד, המפלגה רכבה לניצחון על גל גדול של התנגדות למדיניות של בוש בעולם ובעירק, וכן למדיניותו בתוך ארה"ב, הנתפסת כשייכת לאגף הניצי של הפוליטיקה האמריקאית. המפלגה הדמוקרטית הצליחה להביא לקלפי בוחרים רבים שעיקר עניינם היה לשלוח מסר לבוש - מסר של כעס ושל רצון בשינוי.
מצד שני, הנהגת המפלגה הדמוקרטית שינתה את פניה דווקא לכיוון השני. פלוסי עצמה, אמנם שייכת לאגף היותר ליברלי במפלגה, אולם הניצחון הגדול של הדמוקרטים הושג בין השאר בזכות זרם גדול של מועמדים חדשים המקנים למפלגה פרצוף שמרני בהרבה מכפי שהורגלה לו.