לפני מספר חודשים ניהלתי מאבק עז כנגד עליית נאמני הר הבית להר הבית. הטענות שנשמעו כלפי היו כיצד זה אני- ראש עיר חרדי מונע מיהודים לעלות אל המקום המקודש להם. אבל עמדתי נשארה בעינה, לעיתים לא צריך להיות רק צודק, צריך להיות גם חכם- עלייה של יהודים להר פירושו הייתה הצתת גפרור במקום גדוש חומר נפץ. עלייה שכזו הייתה מעוררת מלחמות מהומות והתפרעויות ללא צורך.
ירושלים הינה לא רק עיר הקדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, היא גם עיר עם רקמה אנושית ייחודית ומורכבת. בירושלים הצלחנו להגיע בשלוש השנים האחרונות לדו-קיום. דו קיום שהוא אמנם שברירי ועדין אך שריר וקיים. בשנים האחרונות איש איש בעיר חי על פי מצפונו ואורחות חייו. אותם שברים שהיו בעבר ערבים-יהודים, דתיים-חילונים החלו להגליד. כל אחד רקד את הריקוד שלו מבלי לדרוך על רגלי חברו. אותו דו קיום היה אחד הקטליזאטורים לעלייה החדה בתיירות, ביקושים רבים לנדל"ן וכן פריחה בחיי התרבות והמסחר. ירושלים שהייתה ידועה במאבקים והפגנות ומלחמות בין דתות ועדות הפכה לסמל לדו-קיום, שלווה ושלום.
רבים מהמתנגדים באים מהמגזרים החילוניים
הדרישה לקיים את המצעד דווקא בירושלים לא רק שאינה צודקת, היא גם לא חכמה. ההחלטה לערוך אותו דווקא בעיר הקודש ובירת העם היהודי ולא בעיר אחרת לא נבעה מחוסר ידיעה או בורות, זוהי החלטה מכוונת כי הרי היה ידוע למארגני המצעד שרק בירושלים יכולה צעדה שכזו לעשות כותרות, אך גם לעורר כל כך הרבה כעס וכאב ולהביא לשנאות מיותרות ומהומות. סערה הנותנת במה תקשורתית חסרת תקדים למארגני המצעד, אך את התשלום על האיזון העדין שהופר יאלצו לשלם כל תושבי העיר. הסוגיה כאן היא עקרונית וכואבת ועל כן אין זה משנה עם המצעד נערך ברחוב קינג ג'ורג', בתלפיות או בגן הורדים.
המחיר אשר ניגבה מאיתנו ויגבה מאיתנו בעתיד על צעד מתריס זה הוא עמוק. אין מדובר רק בפיל בחנות חרסינה אלא בהרס אותה רקמה עדינה של דו קיום שברירי. זהו ניפוץ ברוטאלי של אותו פסיפס אנושי אותו בנינו בעדינות חלק אחר חלק.
אין פלא כי רבים ממתנגדי המצעד כיום באים לא רק מקרב המגזרים הדתיים היהודים המוסלמים והנוצרים. אלא דווקא מתוך אותם חילונים ואפילו חברי הקהילה המכירים את העיר ירושלים ויודעים כי מצעד שכזה לא רק שלא יתרום לקידום זכויות של איש זה או אחר, אלא ישיג בדיוק את ההפך. ההחלטה לקיים מצעד שכזה דווקא בעיר הקודש והבירה רק תעורר שנאה כלפי אנשים אשר ניפצו את אותה הבנה והכיבוד הדדי שאפפו את העיר.
מחאה כן, אלימות לא
המארגנים טוענים כי מתנגדי המצעד מנציחים את העיר ירושלים כעיר "חשוכה" או "פרימיטיבית". אין זה נכון, בירושלים לא נרדף איש בשל דתו , עדתו או נטייתו. ואם היו עשבים שוטים מסיתים הרי כל תושבי העיר חילונים ודתיים כאחד התאחדו ונידו אותם. בחברה דמוקרטית צריך גם להתחשב ברגשות הרוב.
כמו בעבר, אני מתנגד ואמשיך להלחם כנגד כל מקרה של הסתה או אלימות ואני מגנה אותה בתוקף. גם אני נחשף ונחשפתי לאלימות כלפי, אך לא אירתע. פגיעה ברכוש, אלימות מילולית או חס וחלילה פיזית ראויה לכל גנאי ורק פוגעת במחאה הלגיטימית. מחאה כן, אלימות לא. זה הזמן להוכיח סובלנות אמיתית ובגרות ולבטל את המצעד בליבה של העיר ירושלים, בשביל כולנו. החלטה שכזו תחזק מחדש את ההכרה וההבנה ההדדית השוררת בין תושבי העיר. מההחלטה על ביטול המצעד נוכל לצאת כולנו מחוזקים ולראות יחד בטוב ירושלים.