כבר כמה שבועות שמאות צעירים מהעדה האתיופית עסוקים בהכנות לקראת הפגנה שתתקיים מחר בירושלים מול משרד ראש הממשלה. המפגינים מתכוונים למחות נגד מה שהם מגדירים "ההונאה החוזרת בפרשת תרומות הדם של הקהילה". לאחר מכן יצטרפו אל המפגינים עוד מצעירי העדה שימחו נגד עוולות נוספות, ובעיקר על תהליך קליטה לא מוצלח ורצוף בטעויות.
מבין הקהילה האתיופית יש רק 4,000 שהם בעלי תואר ראשון. השנה החלו ללמוד במסגרות השונות (מכינה, אוניברסיטה ומכללות) כ-3,800 צעירים ממוצא אתיופי. המשכילים בקהילה טוענים, כי הם מתקשים להשתלב בשוק העבודה. לטענתם, מחסום הצבע והנגזרת התרבותית הנובעת ממנו משפיעה על סיכוייהם בקבלה לעבודה.
בשיחה עם וואלה! חדשות העלו המנהיגים הצעירים של הקהילה טענות שונות, בעיקר על הליך הקליטה שעברו ועל הקשיים שלהם במציאת עבודה. עומר, סטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה, ואלסה, סטודנטית בבר אילן, שואלים "כמה סטודנטים אתיופים המסיימים את הלימודים העל תיכוניים מצליחים למצוא עבודה?". לטענתם, אחד החסמים לקבלתם למקומות עבודה "נחשבים" היא חוסר בקשרים - לא תמיד הדלת פתוחה. "יש אפליה במקום עבודה: יש משכילים, אבל ללא קשרים זה לא עוזר". "הדבר מורגש בכל תחום של החיים, אך הוא משמעותי יותר כאשר מדובר במציאת עבודה" מוסיפים השניים.
לטענתם, כתוצאה מהקשיים בקבלת עבודה, הולכים המשכילים לעבוד בקרב הקהילה - ארגונים ועמותות שונות הפועלות למען אנשי הקהילה בתחומים השונים. כך למשל, בארגון פידל, אחד מהארגונים המוכרים יותר של הקהילה, עובדים בעיקר בוגרי אוניברסיטאות. דוברת הארגון אמרה, כי הארגון מאמין שיש לשלב אתיופים בכל מעגלי העבודה אך המעסיק הישראלי לא פתוח מנטלית להעסקת בני העדה. "כששואלים על מסלול החיים, נורא קל להתחבר לקופסא הישראלית. אבל המעסיק לא מצליח להתחבר לסיפור של יוצאי אתיופיה, מכורח המציאות". לדבריה, מעטים מאד מבני הקהילה מצליחים להשתלב בתפקידים שהם ראויים להם.
אנחנו השתננו. החברה לא
כל הנוכחים במפגשים סיפרו על דעות קדומות בהן נתקלו כאשר הגיעו לראיונות עבודה. רוב הילדים שעלו מאתיופיה "זכו" לשם חדש, וכך, הם סיפרו, כאשר הם מגיעים לראיונות עבודה, המראיינים לא מאמינים כי המרואיין שאמור להגיע הוא אתיופי. "בדקו לי את תעודת הזהות פעם, ואפילו התווכחו איתי" סיפר עומר.
אלסה הסבירה כי המצב בו נמצאים הצעירים המשכילים של הקהילה הוא ללא מוצא, משום שאין להם אפשרות להתפתח. "את נשארת תקועה - אין לאן להתקדם", אמרה אלסה שסבורה כי האתיופים הפסיקו לחלום על השתלבות ומסתפקים בחשיבה ש"מקסימום אהיה נציג חברתי".
לדבריהם, לצעירים המשכילים יוצאי אתיופיה יש את הפוטנציאל לעשות את אותם הדברים שעושים שאר הישראלים, אבל החברה לא מקבלת אותם, בשל דעות קדומות. "אני, בתור אתיופי, צריך להוכיח את עצמי פי ארבע מישראלי אחר. זו ממש מלחמת התשה. אין מה לעשות. זאת המציאות ואי אפשר לשנות את הצבע...", אומרים כולם.
הצעירים היו מעונינים לראות יותר השתלבות בחברה הישראלית הוותיקה. אלסה סיפרה, כי בנתניה יש חברת גז המשרתת את הקהילה אתיופית הגדולה בעיר, אבל עובדות בה שבע פקידות ואף לא אתיופי אחד. לדבריה, אנשי הקהילה מעונינים, למשל, לראות אתיופים בקופת חולים בתור התחלה, אם לא בכנסת, במטרה להקל על הקשיים של המבוגרים בקהילה. לדבריהם, במצב הנוכחי אין הנגשה של הקהילה ולכן אין תקשורת. "זה נותן ביטחון. אותה אחת ששומרת יכולה להיות פקידה".
עומר סיכם את הדברים: "אנחנו עברנו שינוי, והיום אני לא רואה הרבה הבדלים ביני לבין הלא אתיופים, אבל החברה לא השתנתה".