אז מה אם דמו של רבין לא סמוק יותר?

שנת 2006 הייתה שנת מפנה בחייו של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר: הוא נישא לבת זוגו, התייחד עמה לראשונה ובימים אלה הולכות וגוברות הקריאות לחון אותו בבוא היום. המשותף לאירועים אלה הוא הניסיון של עמיר ותומכיו לנמקם ולהצדיקם, באמצעות הטיעון כי היחס לרוצחו של ראש הממשלה אינו אמור להיות שונה מהיחס לכל רוצח אחר.

הזיכרון הקולקטיבי הישראלי, העמוס לעייפה בימי זיכרון ושאר סוגיות, מסרב לתת לרצח רבין את המקום והמעמד להם זכה בשנים הראשונות שלאחר הרצח. בין אם הסיבה לכך היא משנתו המדינית השנויה במחלוקת, פולחן האישיות מיד לאחר הרצח, ענייני המדינה הבוערים, הטרגדיות האישיות של כל אדם באשר הוא, או כל גורם אחר, אין להתעלם מכך שרצח ראש הממשלה הפך ב-11 השנים שחלפו למשמעותי פחות ופחות למרבית התושבים.

עמיר ותומכיו מנסים לנצל את הזיכרון ההולך ומתעמעם על מנת לקדם טענתם לפיה זכאי עמיר ליחס זהה לזה שמקבל כל רוצח. טענתם מגובה במספר נימוקים ובראשם זו ש"דמו של רבין אשר אינו סמוק מדמו של כל נרצח אחר". מבלי להתייחס לבעייתיות הטמונה ברצונו של עמיר לשדרג את מעמדו למעמד של "רוצח מן המניין", נימוק "הדם הסמוק", הנכון כשלעצמו, מרתיח בחוסר הרלוונטיות שלו.

היחס השונה לעמיר אינו אמור להיות תוצאה של רצח רבין האיש, שהרי לעמיר כלל לא היה כל עניין אישי בו: הוא לא זכר לרבין את פרשת חשבון הדולרים, לא זלזל בחיבתו לסיגריות ואלכוהול ואפילו לא המעיט בערכן של יכולות הטניס שלו. עמיר זכר לממשלת רבין את כוונתה לפנות שטחים, זלזל בלגיטימציה החוקית של פעולותיו והמעיט בערכה של החלטת הרוב ושל חוק עונשין האוסר על רצח וגובר גם על "דין רודף". אלמלא היה רבין סמל לרעיון ולדרך (גם אם כזו הנתונה לביקורת) סביר שלא היה נרצח, אלא כותב היום את זיכרונותיו, מתכתש לעיתים תכופות עם שמעון פרס ומגיע מדי פעם לנאום בעצרת למען השלום בכיכר מלכי ישראל.

מעשהו של עמיר שונה בתכלית מכל רצח פלילי, גם אם התוצאה הטרגית אליה הביא זהה עבור משפחות הנרצחים: עמיר ניסה לרצוח לא רק אדם אלא גם ממשלה ואיתה אורח חיים של מדינה שלמה, ובכך לפגוע במאות אלפי בני אדם, אם לא למעלה מכך. על כך הוא ראוי בהחלט ליחס שונה מן היחס אותו מקבל כל רוצח.

הניסיון של עמיר ותומכיו למצוא הגנות בחוק אותו רמס ברגל גסה לפני זמן לא רב ולהרים קול צעקה בשם השוויון, שקועים עד צוואר במוסר כפול, עמו קשה להשלים. לטעמי, השאלה שבמרכז אינה האם יכול עמיר להינשא לאישה המעוניינת להינשא לו, או להתייחד עמה. מבלי להקל ראש חלילה בחומרתו של כל רצח, חשוב שנזכור בבואנו לבחון כל שאלה הנוגעת לעמיר את הכוונה מאחורי הרצח, אשר ניסה לפגוע גם ביסודות עליהם מושתתת החברה בה אנו חיים, ואת התוצאות אליהן הביא הרצח. על כך, כאמור, ראוי עמיר ליחס שונה.