קודם כל, ברכות לקורא שון מרימן שעשה את הדבר הנכון. הוא אמנם נתן את הנאום של "לא ידעתי אבל אני מבין את הליגה", אבל לפחות בחודש הקרוב לא יהיה מצב ששחקן שנתפס עם סטרואידים ועדיין משחק. אין ספק שמדובר בשחקן שיכול לשנות מומנטום של משחק, כמו שהרגיש מארק בולג'ר במחזור האחרון, ולחשוב שבסופו של דבר הוא עוד יכול להיות הרווח הכי גדול של סן דייגו מהג'איינטס, באותו טרייד מטופש על איליי מאנינג (מטופש מהצד של הג'איינטס כמובן, הצ'ארג'רס יצאו מורווחים מכל הכיוונים).
ואם הזכרנו טריידים על בחירת הדראפט הראשונה, יכול להיות שיוסטון בכל זאת ידעו מה הם עושים? אחרי 7 משחקים כבוד הנשיא רץ 70 פעם ל-212 יארד, ממוצע של 3 יארד בלבד לריצה. הרץ שיוסטון כן לקחו בבחירה ה-170 בסיבוב ה-6, השיג בינתיים 266 יארד ב-54 ריצות. ובניגוד לבוש, שלא הצליח אפילו פעם אחת לרוץ מעל 20 יארד בכל ה-70 נסיונות שלו, וואלי לונדי כבר הצליח להתחמק מליינבקרים לריצות יותר ארוכות 3 פעמים.
אז ברור שאני לא משווה ברצינות בין השניים, אבל נכון לעכשיו, למרות העונה המפתיעה לטובה של הסיינטס, עושה רושם שאם רג'י בוש לא יתחיל לרוץ בצורה יותר רצינית, הוא בסכנה להפוך לקוריוז, רסיבר שיודע לחגוג בשטח הפתוח. מין רנדל-אל כזה. ואפרופו קוריוזים, מה לעזאזל היה נסיון המסירה האומלל הזה שלו השבוע ? אפילו ליינארט כבר זורק יותר טוב.
מה אתה עושה, קווהר?
כמובן שכל זה מתגמד מול מה שביל קווהר עשה השבוע. כזה סבוטאז' לא נראה מאז יוסטון בעונה שעברה. היתה לו ביד קבוצה אלופה שפתחה את העונה בצורה מזעזעת ומתחילה לאט לאט להתאושש. הם השמידו את קנזס סיטי, עמדו יפה מול אטלנטה עד הפציעה של ביג-גן. יש על מה לבנות, במיוחד שהבית שלהם עדיין יחסית פתוח. רק מה, רות'לסברגר עדיין מתאושש מהזעזוע מח ובקושי התאמן. מה יותר הגיוני מלתת לצ'ארלי באץ' לפתוח, במיוחד שזה מול אוקלנד, קבוצה חלשה שמולה מספיק לשחק סביר מינוס? במיוחד כשבאץ' כבר הוכיח שהוא יכול להחזיק מעמד, וכמו שביג-בן נראה יכול להיות שעוד תצטרך אותו בהמשך? אז אתה נותן לכוכב שלך להתאושש. טריוויאלי, לא? אז זהו, מסתבר שלא, לפחות לא לביל קווהר. בפעם השניה העונה הוא מעלה את ביג-בן כשהוא לא מוכן למשחק, ובפעם השניה העונה זה עולה לו במשחק.
קצת מספרים. אנדרו וולטר, הקוורטרבק של אוקלנד, זרק 14 פעם, מתוכן 5 הגיעו לידיים של הרסיברים שלו ועוד אחת נחטפה. סה"כ הוא מסר ל-51 יארד ואחרי שמורידים את היארדים שהוא איבד כשהוא הופל 6 פעמים בסאקים מקבלים 17 יארד נטו באוויר. במשחק שלם. מהקוורטרבק.
על הקרקע אוקלנד הצליחה להשיג 81 יארד עם ממוצע ריצה של 2.9 יארד. סה"כ 98 יארדים כוללים להתקפת הריידרס. במשחק כולו. איך קבוצה כל כך אומללה יכולה להגיע ל-20 נקודות? בזכות ההגנה, שפעמיים לקחה חטיפות של רות'ליסברגר כל הדרך בחזרה. בשביל להפסיד לקבוצה כזאת צריך ממש להתאמץ, וזה מה שביל קווהר עשה. גם כשהחליט להעלות את ביג-בן, וגם כשהשאיר אותו על המגרש כל המשחק.
אז ביל קווהר לוקח בגדול את תואר אדיוט השבוע, אבל הוא לא לבד בפסגה. לא מעט מאמנים עמדו השבוע בדרך של הקבוצות שלהם. למשל, ג'ון גרודן שהגיע לרוחות בניו יורק, והחליט שדווקא שם זה זמן מתאים לתת לקוורטרבק הרוקי שלו למסור. ולמסור. ולמסור. אז נכון שהקדילק לא ממש הצליח לעשות דברים, אבל גם הגבר-גבר לא. 48 מסירות מול 13 נסיונות ריצה (וגם כאן 3 ריצות היו של גראדקובסקי) אלו מספרים שאנדי ריד היה גאה בהם. אבל במשחק חוץ, במשחק עם רוחות חזקות כל המגרש, עם קוורטרבק רוקי שכבר הספקת לראות שהוא עוד לא מוכן לליגה. 48 נסיונות מסירה זה קצת הרבה.
ומה עשה באותו זמן ממציא ומייסד השיטה של "למסור הרבה ולרוץ מעט"? גם בפילי המשחק לא היה מאוזן עם 34 נסיונות מסירה ו-20 על הקרקע, מתוכן 5 של מקנאב. אבל כל מי שראה את מקנאב יודע שלמסור אפילו 10 מסירות היה גדול עליו השבוע. הוא פשוט לא היה מאופס, לא מכוון, ומאד לא מדוייק. לא שגרארד שמולו היה יותר טוב, הוא היה גרוע לא פחות, רק שבג'קסונוויל הבינו שלרוץ זאת לא מילה גסה, ועל הכתפיים של פרד טיילור ומוריס דרו-ג'ונס הם רצו כל הדרך לנצחון.
לא שג'ק דל ריו יוצא נקי מהמשחק הזה. בשביל הזוועתון הזה אתה רב עם הקוורטרבק שלך? בשביל זה? וזה בלי לדבר על כך שקבוצה שמשחקת ככה נגד האריות ומושפלת ככה נגד הנמושות היא קבוצה שלא מאומנת טוב.
אל תלכו לשום מקום, עוד לא הזכרתי את דניס גרין שחוץ מלאמלל את הדרדר שלנו לא ברור איזו עוד סיבה יש לו להישאר במדבר. אגב, אם מדברים על הדרדר, ראיתי את התמונות שלו בתור מעודדת, ואני יכול להגיד בבטחון מלא שתגידו תודה שהוא לא ניסה להעלות את הדבר הזה לכתבה שלו. מפחיד אפילו בשביל הלאווין.
קלאסיקו בצל הסופר קלאסיקו
לסיום הכתבה אי אפשר בלי איזה ד"ש אישי ללארי קוייר, מאמן ההגנה של דנבר. אני מודה שהיה משחק מצויין, אחד הטובים השנה, למרות התוצאה הצפוייה והכואבת. אבל בכל זאת, מטעמים מזוכיסטיים, הייתי רוצה לשאול את מר קוייר כמה שאלות. למשל, באיזה שלב רצוי לנסות לעשות שינוי בהגנה? אחרי שרג'י ויין שרף את דארנט וויליאמס לטצ'דאון בפעם הראשונה? אולי אחרי הפעם השניה? בטח אחרי הפעם השלישית, נכון? או אחרי שויין תפס את הנסיון לשתי נקודות? גם זה לא מספיק לך להבין שהשילוב של חוסר לחץ על פייטון מצד אחד, משולב עם שמירה רכה מדי של דארנט וויליאמס מצד שני לא מביא לתוצאות המקוות?
זה היה משחק נהדר לצופים האובייקטיבים, אבל מתסכל בטירוף לאוהדים למודי האכזבות של דנבר. מה לעשות, עושה רושם שהמשולש הלא קדוש הוא שהקולטס שולטים בדנבר, ששולטת בניו אינגלנד, ששולטת באינדיאנאפוליס, כמו שתהיה לנו הזדמנות לראות ביום ראשון הקרוב.
המשחק הזה עוד יקבל הרבה כותרות, אבל בוא לא נשכח יריבות הרבה יותר עתיקה ועמוקה שנזכה השבוע לרראות בפוקס, כשהקאובויס יגיעו לוושינגטון. שתי הקבוצות נמצאות במין מצב ביניים, ההבדל הוא שבדאלאס כבר עברו לקוורטרבק המחליף ובוושינגטון עוד לא, אבל לדרבי הגדול של ה-NFC מזרח יש חוקים משלו, וג'ו גיבס כבר הראה לנו בעונה שעברה שהוא כן מבין את החשיבות של המשחק הזה. במשחק השני שישודר לא נזכה לראות את צ'ד ג'ונסון וריי-ריי הולכים מכות, אלא את הג'איינטס מול יוסטון. כנראה שמישהו בערוץ הטלוויזיה האהוב עלינו חושב שאם לוואלי לונדי יש מספרים יותר טובים מלבוש על הקרקע אז זה בטח מישהו ששווה לראות. חבל, כי הטראש-טוק בין סינסינטי לבולטימור מרקיע שחקים, וצ'ד ג'ונסון אפילו גילח את המוהוק שלו לקראת המשחק.
במשחק המאוחר יש לנו שיחזור של גמר ה-AFC מהעונה שעברה, ומפגש של שתי המאוכזבות הגדולות מהמחזור האחרון. אבל במקום זה אנחנו נזכה לראות את סן דייגו נגד קליבלנד. מי שרוצה לראות את השחקן הכי מושלם היום בליגה יסתכל במשחק הזה, כל השאר מוזמנים לחפש את דנבר-פיטסבורג באינטרנט. אל תדאגו, הפעם אני לא אגיד לאף אחד לשים את כל המשכנתא על המשחק הזה, אבל למי שמתעניין משום מה הליין פה הוא +3 לדנבר