עיד אל פיטר במחסום ארז. רשומון

עיד אל פיטר הוא אחד משני החגים החשובים ביותר בעולם המוסלמי. לקראת החג הודיעה ישראל כי יתאפשר מעבר לרצועת עזה של אזרחי ישראל הערבים לצורך ביקור קרובים. הפעם הקודמת בה התאפשר מעבר של ערביי ישראל לעזה לצורך ביקור קרובים הייתה ב[[עיד אל פיטר]] בשנה שעברה.

לקראת החג ביקשו אלפי אזרחים ישראלים לבקר ברצועת עזה. בפועל, רק 3,000 מהם עברו. מעדויות אנשים שהיו במקום עולה שורה של מחדלים בטיפול בנמצאים, והערכות לקויה מצד הרשויות האמונות על כך.

ההודעה על אפשרות המעבר יצאה לכלי התקשורת ביום חמישי, ארבעה ימים לפני כניסת החג. על פי ההודעה, על המבקשים לבקר בעזה לשלוח בקשה מסודרת בעניין עד מוצאי יום שבת. על המבקשים לעבור היה לשלוח צילום תעודת זהות בשני העתקים, צילום תעודת לידה לצעירים מתחת לגיל 16, שתי תמונות פספורט, מספר טלפון על מנת לאשר קבלת הבקשה וקבלת מספר סידורי. לרשות המבקשים הועמדו שלושה מספרי פקס וארבעה טלפונים לבירור.

ל' מחיפה רצתה לעבור עם אמה לעזה על מנת לבקר את אחותה, הנשואה לפלסטיני. בשיחה עם וואלה! חדשות היא סיפרה על מסכת תלאות בת יומיים, אשר בסופה לא הצליחה לעבור לרצועה ולבקר את אחותה ומשפחתה, אותם לא ראתה מאז החג בשנה שעברה.

ל' סיפרה, כי מרגע הפרסום שיתאפשר מעבר אזרחי ישראל לרצועה ניסתה ליצור קשר עם מנהלת הקישור והתאום במעבר ארז. על פי גרסתה, היא ניסתה לשלוח את הפקס למעלה מ-40 פעמים עד שהתקבל. את האישור שהתקבל הפקס קיבלה רק ביום ראשון וזאת רק לאחר שהתקשרה לברר האם הוא אכן הגיע. התשובה שקיבלה הייתה שהמסמכים לא הגיעו ורק לאחר בירור נוסף הצליחה החיילת במפקדת תיאום וקישור למצוא את הטפסים ואישרה לה כי הם אכן התקבלו. "נסעתי על דעת עצמי. בכל מקרה לא קיבלתי אישור, וקיוויתי שעד שאגיע למחסום יתקבל אישור, ואם לא, אז יהיה ניתן לקבל אישור במקום", הסתמכה ל' על ניסיונה מהשנה שעברה, אז הצליחה להיכנס לרצועה לבקר את אחותה.

ל' יצאה מחיפה יחד עם אמה בת ה-73. לדבריה, כ-5 ק"מ לפני מחסום ארז הוצב מחסום משטרתי, שהפנה את הבאים לחורשת זיקים, כ-15 ק"מ צפונית למחסום ארז. כאשר הגיעה לחורשה, התגלו לעיניה המונים המחכים בתוך מתחם מבטון, בעל פתח אחד ברוחב 2 מטרים, שרק ממנו ניתן לדבר עם החיילים שהיו מופקדים על מתן האישורים.

בתוך המתחם עמדו, בכל רגע נתון, 400 איש המחכים לאישורים. החיילים שהיו במקום השתמשו במערכת כריזה, אך הווליום שלה היה חלש וקשה היה לשמוע את השמות שהוקראו. כמו כן, בעיות מבטא הקשו על הבנת השמות. מי שהצליח לקבל אישור הועלה לאוטובוס, משם נלקח למחסום ארז. בכל שעה יצא אוטובוס אחד, בין אם היה מלא ובין אם לא. ל' העריכה, כי 70% מהבאים לא קיבלו אישור להיכנס לרצועה, אך החיילים במקום אמרו למבקשים כי ניתן יהיה לקבל אישור למחרת וכי ניתן יהיה לבקש את האישורים החל מהשעה שש בבוקר.

ל' נסעה עם אמה והתמקמה בחדר הארחה בקיבוץ באזור. לדבריה, הם היו מיעוט: רוב מי שנשאר בתור נשאר ללון במקום – ללא תנאים מספקים. מאות אנשים ישנו על הקרקע, תוך שהם מתכסים בשקיות. כמו כן, משפחות רבות לא נערכו לשהייה בת יומיים במקום ונותרו ללא אוכל או שתייה. במקום היה מתקן מים אחד ובו עשרה ברזים ועשרה תאי שירותים כימיים, שהיו אמורים לשרת את אלפי האנשים שביקשו לעבור.

ל' סיפרה כי החיילים במקום הגבילו את המבקשים לצאת מהמתחם בלילה. ניתן היה לצאת מהמקום, אך היה עליהם לחזור עד חצות אם ברצונם להיכנס חזרה. ע' מנצרת, שהגיע עם משפחתו כדי להיכנס לרצועה על מנת לבקר את אמו החולה, סיפר כי נסע לאשקלון לחפש אוכל למשפחתו וכשיצא הזהיר אותו החייל שלא יחזור לאחר חצות. ל' ביקשה מהחיילים את הרשות לחזור מאוחר יותר במידה ולא תמצא מקום ללון. החייל שעמד במקום סרב לבקשתה, אך חייל אחר הסכים "לזכור את המכונית שלה" במידת הצורך.

ל' סיפרה עוד, כי במידה ומבקש כלשהו לא קיבל אישור, לא היה במקום סמכות אליה ניתן לערער על ההחלטה. לדבריה, מספר הטלפון במחסום ארז הוחלף שוב, בפעם השניה בחודשים האחרונים, כך שלנמצאים היה קשה ליצור קשר עם מנהלת הקישור ולבדוק היכן הם נמצאים בתהליך קבלת האישור.

ל' סיפרה כי כאשר בקשתה להכנס לרצועה נדחתה ניתנו לה מספר סיבות לסירוב: החיילים במקום טענו שפקס הבקשה הראשונית שלה לא הגיע כלל. לדבריה, אין זה נכון, משום שהיא וידאה לפני שיצאה מחיפה כי הפקס אכן התקבל. החיילים נתנו לה סיבה נוספת: אין התאמה במספרי הזהות הרשומים לתעודת הזהות עצמה. החיילים במקום אף טענו, כי האדם אותו רצתה לבקר אינה אחותה, ולא הבת של אמא שלה שהייתה איתה, טענה שכמובן אינה נכונה. הסיבה הרביעית שהיא קיבלה מהחיילים כעילה לסירוב להכניסה לרצועה היא ביטחונית.

"ממש כמו ילדים קטנים התעסקו איתי", תיארה את ההרגשה שקיבלה. לדבריה, החיילים במקום ביקשו שתדבר איתם בעוד ארבעה או חמישה ימים. ל' סיפרה עוד, כי את הנימוק לסירוב קיבלה רק משום שהתעקשה. "החיילים במקום לא הבינו שהמבקשים צריכים את העילה הרשמית לסירוב על מנת שיוכלו לערער על ההחלטה". לדבריה, נראה היה כאילו החיילים עושים "אנ-דנ-דינו" ומחליטים מי יעבור ומי לא. לע', שהגיע עם משפחתו לזיקים, נאמר למשל כי הוא קשור לחמאס או לפתח. "אני לא זה ולא זה" הוא טען בתוקף בשיחת טלפון עם וואלה! חדשות.

לאחר כל הטרטורים ומפח הנפש ולאחר שניסו להפעיל את על הקשרים שלהם, הסתיים החג מבלי שאיש משתי המשפחות הצליחו להכנס לרצועה. ביום שלישי בערב חזרו המשפחות לעיר מגוריהם. ל' סיכמה מחיפה את היומיים שעברו עליה: "הרגשנו כמו הכנה לטרנספר. נדמה לי שזה תירגול, קדם טרנספר לערבים, כמו שב-48' שמו במשאיות וזרקו בגבול".

שלמה דרור דובר מתאם הפעולות בשטחים, טוען מנגד כי נעשה מאמץ גדול מצד צה"ל להכניס לרצועה את כל המבקשים לעבור. לדבריו, הממונה על מתן אישורי המעבר הייתה מנהלת תאום וקישור ברשות המעברים במחסום ארז.

לטענתו, רבים מהאנשים שהגיעו למעבר לקראת החג עשו זאת ללא קבלת אישור סופי על התרת המעבר, אלא רק לאחר שקיבלו אישור כי הבקשה שלהם התקבלה באמצעות הפקס. דרור הוסיף, כי ההחלטה לכנס את המבקשים לעבור בחורשת זיקים הייתה טכנית – על מנת שלא ליצור עומס גדול מול המחסום, בשל מבנה הדרך – כביש צר ושאין בו מקומות חנייה רבים. הוא דחה את הטענות שהועלו על חוסר מוכנות ואמר כי המתלוננים הגיעו ללא תאום. "פרסמנו שהגעה היא רק לאחר מתן אישור. בשנים הקודמות היה אותו סיפור, אבל הגיעו הרבה יותר אנשים".

דרור סיפר, כי לקראת החג, מרגע שהתקבלה ההחלטה, תוגבר מערך כוח האדם במקום על מנת לתת מענה לכל המבקשים. הוא נימק את המועד המאוחר שבו התקבלה ההחלטה (יום חמישי), בחששות ביטחוניים. לדבריו, בסוף השיקול ההומניטרי גבר ושר הביטחון אישר את ההחלטה. "ניתנה לנו שהות קצרה לעשות זאת. בסך הכל נעשתה עבודה טובה". דרור הוסיף, כי היה ברור מראש שמי שהגיע עם רכב לא יורשה להכנס. לדבריו, מניסיון שנים קודמות, בוצע רישום מוקדם כדי שהבידוק בארז יהיה קל יותר. דרור גם החמיא לרשות המעברים: "רשות המעברים עשתה עבודה לא רגילה והושקעו מאמצים גדולים".

באשר לימים שקדמו לחג, בהם נתבקשו המעונינים לעבור לשלוח את הבקשה, אמר דרור כי פורסמו שלושה מספרים של פקסים, שבהם יש מספר רב קווי. "היה שטף של טלפונים, הגיעו הרבה מאד פקסים ומהם 4,000 איש אושרו להיכנס".

בשיחה העריך דרור כי הסיפורים מוגזמים, ורבים מהם שיקריים. לדבריו, חיילים תודרכו איך להתנהג עם האנשים, כך שגם אם המבקשים לעבוד מתנהגים ב"צורה לא מכובדת", החיילים תודרכו לשמור על תגובות מכובדות. דרור סיפר כי היו אנשים שיצרו פרובוקציות במקום. "היו אנשים שטענו כי שלחו פקסים ועובדתית לא הגיעו הפקסים - ברור שלקבוצה כזאת יהיו תלונות". לדבריו, קל מאד לבוא בטענות למדינת ישראל: "ניהלנו מאבק קשה לאשר את כניסתם. זו תקופה לא קלה להקצאה של כוחות לדבר כזה. בסופו של דבר גבר השיקול ההומניטרי". דרור הוסיף כי היו גם כאלה שאמרו תודה על היחס.

לדבריו, הצבא לא היה מעוניין לארגן את המעבר לקראת החג בדקה ה-90, "היה יותר קל אם אפשר היה לקבל את ההחלטה מוקדם יותר, אבל ההחלטה התקבלה עם הרבה חששות, רק ביום חמישי". דרור כועס על הטענות שהועלו כלפי צה"ל ואמר: "אני יודע כמה החיילים במקום עבדו קשה, אבל זה לא מעניין אף אחד". לדבריו, מי שלא אושרה כניסתם היו אנשים שהתגלו כי קיימת לגביהם בעיה ביטחונית.

את תגובת מנהלת קישור ותאום לא ניתן היה להשיג עד לפרסום הכתבה.