נגיד שהיו מחליטים שלפולניות ירוקות עין אסור לתרום דם. נגיד שהיה מתברר, שקיימת סכנה ברורה ומיידית, שרמת החמיצות הגבוהה (שהרי החמיצות, כידוע, הינה חלק בלתי נפרד מהוואי יומה ותוואי גופה של הפולנייה המצויה) עלולה להשפיע על איכות התרומה. נגיד שהיות וכך, חל איסור לתת לנזקקים את הדם, מחמת הסיכון כי בדם מוחמץ עסקינן וחיי המקבל בסכנה. נגיד.
ונגיד שכפולניה ירוקת עין, הייתי נכנסת לאתר מגן דוד אדום, על מנת לבדוק האם אכן חל עלי איסור לתרום את דמי ומוצאת את סעיף קטן 33 במסמך "מי יכול ולא יכול לתרום". נגיד. נגיד שהייתי אומרת "אם לא רוצים אז לא צריך". אם יש סכנה שתרומתי תזיק לחולה חסר אונים, אז לא. אם יש סיכוי ולו הקלוש שחומצתי תחמיץ את שאריות דמו ותחרב את גופו, אז לא ולא. הרי באתי להושיע ולא להרוג, הייתי אומרת... נגיד.
ויתרה מכך, הייתי מוסיפה ומסבירה, אשמח גם אשמח לשמור את כל דמי לעצמי. אין לי כל בעיה להישאר בבית בעתות מצוקה, לצפות בתורמים שבתור ולהסביר ש"לא, לי אסור לתרום. אני הרי פולניה ירוקת עין!"
ואם נגיד, כל זה היה מציאות לא הייתי כועסת. באמת שלא. אבל זה לא.
זהו תסריט מופרך כמעט כמו זה שמשליך לפח, כבר למעלה מעשור, תרומות דם של יוצאי העדה האתיופית. הוא כמעט מופרך כמו התסריט שמקבל את האתיופים בחיוך בנקודות ההתרמה ולאחר לכתם מניח את התרומה על העגלה שהולכת לקירור או לחיסול. הוא אפילו דומה ב"מופרכותו" לתסריט שבו בעקבות ועדת החקירה שהוקמה אחרי מחדל השלכת מנות הדם ב-1996 שונו הנהלים או הובהר המצב. לאתיופים לכל הפחות, כדי שלא ירגישו שווים פחות. אבל לא.
הדבר המדהים הוא כי לא מדובר בגזענות חשוכה, בנבזות או בבערות. באמת שלא. כי אי שם באתר מגן דוד אדום נמצא מסמך בן 34 סעיפים, המפרט את המגבלות והדרישות מכל תורם: אסור לו למשל להיות מתחת לגיל 17, הוא מוכרח לשקול מעל חמישים ק"ג. אסור לו להיות בהריון ועליו להשתדל, באמת להשתדל, לא להגיע רק בגלל געגועיו לדקירת המחט ותחושת הריחוף שמגיעה אחרי.
וכן... בסעיף האחרון, שמספרו 34, נכתב במפורש כי לא ניתן להשתמש במנת הדם אם התורם נולד או גר מעל שנה בארץ שבה שכיחות האיידס גבוהה, מאז 1977, אפריקה (למעט דרום אפריקה ומדינות צפון אפריקה), דרום מזרח אסיה והאיים הקריביים. זה כתוב. לא מדובר בגחמה. זה גם הגיוני. הרי הסכנה שיינתן דם נגוע לחולה, היא בלתי מתקבלת על הדעת. האפשרות שבגלל רגישות והתחשבות ברגשות, חולה תמים ייפגע היא פשוט לא אפשרית.
אבל אי אפשר גם להבין למה במשך 10 השנים שעברו לא טרח אף אחד לעצור את התורמים מלהגיע. למה לא הסביר אף אחד כי אין תקציבים, אי אפשר לבדוק כל מנה במידה מספקת והסיכון אינו שווה את השוויון?
כי עכשיו, משהתברר כי תרומות הדם ממשיכות לזרום הישר מורידיהם של האתיופים אל מקררים מנודים ונשכחות שם, העלבון הוא כבר בלתי נסבל. ועכשיו כבר באמת הגיע הזמן שמישהו יגיד להם את האמת ויחסוך מהם את דמם ועלבונם. ומדובר בהרבה משניהם. כמות הדם והעלבון שיכולים להכיל 90,000 איש ואישה.
אז שמישהו כבר יגיד להם. ונגיד, שעל הדרך, הוא גם יבקש סליחה.