אני חושב שזה היה כשהייתי בן עשר ואמא שלי התעקשה שאני אלבש גרביונים ירוקים בתחפושת של רובין הוד לפורים, שנשבעתי שאני בתחפושות לא נוגע יותר. ואכן, מאז הצלחתי להימנע ככל האפשר מתחפושות, למרות לחץ פיזי מתון מצד הורים, חברים וסתם אנשים שאוהבים לצחוק על אחרים. ובכן, כל זה היה נכון עד השבוע. אם אתה מקבל את המידע שלך על אמריקה מסרטים וסדרות, כמוני, אתה עשוי לחשוב שהאלווין הוא חג מתוק כזה שהילדים מתחפשים כדי לקבל ממתקים ובטלוויזיה משדרים סרטי אימה גרועים. אין דבר רחוק מהמציאות יותר מזה. אמריקאיים הם אולי לא יסודיים כמו היפנים, למשל, אבל אין ספק שכשהם רוצים הם מסוגלים להיות הכי יסודיים שאפשר, ובמקרה של החגים שלהם בכלל והאלווין בפרט, אין יסודיים מהם. שכונות, שכונות של בתים מקושטים במכשפות ושדים, דלעות מגולפות מציצות אליך מכל פינה ובכל סופרמרקט יש שורות שלמות שמוקדשות לחג המתקרב ומוכרות כל דבר, מתחפושות ועד אלכוהול. וזאת בקושי ההתחלה, כי הדבר האמיתי מגיע לא אצל הילדים, אלא דווקא אצל המבוגרים. כל החג הזה נראה כמו תירוץ לאנשים לבלות במסיבות, לשתות כמו משוגעים ובעיקר - לעשות צחוק מעצמם במשך שבוע שלם של חגיגות.
הזדמנות כזאת לעשות צחוק מעצמנו קיבלנו בסוף השבוע כאשר הוזמנו למשחק סופטבול (כמו בייסבול, רק עם כדור יותר גדול) מיוחד לכבוד האלווין. מכיוון שיש לי חולשה לבייסבול ורציתי לנסות את הכפפה החדשה שלי, קפצתי על המציאה למרות שזה היה כרוך בויתור על העיקרון עליו דיברתי בהתחלה, כן, כן - נאלצתי להתחפש. למשחק היו כמה חוקים מיוחדים, הראשון שבהם היה שחייבים לבוא למשחק מחופשים ולא סתם, אלא לגיבורי על, לא פחות. השני, קצת יותר סימפטי, היה שכל מי שעובר בבסיס שני חייב לגמור כוס בירה, מחבית שהיתה מוצבת בו, לפני שהוא רשאי להתקדם הלאה. למותר לציין שלראות חבורת שיכורים בגלימות רצים מסביב לבסיסים ומנסים לחבוט בכדור (חלקם כשהם עדיין מחזיקים בכוס בירה ביד השניה) היתה חוויה משעשעת להפליא.
לא ארחיב הרבה על המשחק, בעיקר מכיוון שלא היה לו ממש ערך תחרותי (הפיצ'ר היה מהקבוצה שלך ובאאוטפילד שיחקו בין שישה לשמונה שחקנים, שכמובן היו שיכורים מכדי לתפוס פליי בול פשוט) אני רק אציין שלמרות שבייסבול נתפס בכל מקום כמשחק לא אתלטי להפליא, הרי ששנינו מצאנו את עצמנו למחרת תפוסים בכל הגוף ומבדיקה עם שאר החבר'ה ששיחקו, מסתבר שלא היינו היחידים. עוד לא ברור לי אם זה בגלל הריצה בין הבסיסים או בגלל שהתנוונו עד כדי כך שאפילו שתיית בירה הופכת למאמץ. אה, כן, י' מבקשת לציין שהיא היתה האינפילדרית המצטיינת במשחק, ומכיוון שכולנו יודעים באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה, אני לא אתווכח על זה. אז הנה.
למי שתהה איפה הפוטבול נכנס לסיפור פה (מה קרה, כבר לא טוב לכם בייסבול?), אז אחרי המשחק הוזמנו למסיבת האלווין בחג עצמו (שלישי) שגם בה היינו חייבים להתחפש, הפעם בהתראה קצרה. חיפוש בארון לא גילה אופציות יותר מדי מלבבות וכשי' הציעה שנלך על שחקן פוטבול ומעודדת, הסכמתי בחפץ לב. סוף סוף תהיה לי הזדמנות ללבוש את החולצה של בריידי מחוץ לבית ולשחק עם הכדור פוטבול, כמה רע זה יכול להיות? אז זהו, אני לא יודע איזה סוג אלכוהול היה מעורב פה, אבל שלפני שאמרתי פרדי קרוגר, מצאתי את עצמי דווקא בבגדי המעודדת. אני לא ארחיב בנושא, מסיבות מובנות, אני רק אומר ש:
1. חצאית זה פשוט סבבה, מאוד אוורירי ונוח
2. אלא אם כן אתה יושב רגל על רגל ואז אתה מעביר את מי שיושב ממול טראומה אמיתית.
3. איך אומרים - פונפונים או פומפונים? זאת השאלה.
4. בלונדיניות באמת נהנות יותר.
5. לא, לא תקבלו תמונות.
כאילו, הלו שנאהאן?
ולחדשות פוטבול אחרות. השבוע האחרון אולי לא הגיע לרמה של השבוע שלפניו, אבל הוא בלא ספק היה שבוע נהדר. במשחק המרכזי של המחזור ראינו את הקולטס נשארים בלתי מנוצחים והופכים לקבוצה הראשונה מאז שאיינשטיין היה ילד (אלברט, לא אריק) שפותחת שתי עונות רצוף עם מאזן 0:7. למעשה, מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה את פייטון מאנינג מנצח לבדו את כל העולם. אני לא חושב שמאז מכבי ת"א ואבי נמני היה מועדון שכל כך היה מזוהה עם השחקן המוביל שלו כמו הקולטס ופייטון מאנינג. בקצב הזה, בקרוב פייטון יתחיל לדבר בלשון רבים, כמו לואי ה-14, כי למי שהיה ספק בא המשחק בשבת והזכיר לכולם - הוא זה הקולטס והקולטס זה הוא.
הנקודה המדהימה, לדעתי, במשחק הזה היא העובדה שנראה כאילו דנבר לא למדו כלום מהעבר. קודם כל, כבר כמה שנים דנבר עורכים תחרות נקודות עם הקולטס ומפסידים, מה הם עושים הפעם במקום לנסות להאט את קצב המשחק? בדיוק אותו דבר.
דבר שני, בשנתיים האחרונות הוכיחו ניו אינגלנד ופיטסבורג שיש דרך אחת עיקרית לנצח את פייטון והיא, כמאמר מסינה, להכריח אותו לחשוב. ההגנות שביליצ'ק (ואח"כ קווהר) הציבו בפני פייטון היו משתנות לפני הסנאפ ובעצם מסוות את עצמן כל הזמן. פייטון חושב שיש בליץ - ההגנות יורדות לקאבר ולהיפך. לא תמיד זה הספיק כדי לעצור את פייטון, כי אחרי הכל מדובר בק"ב המדויק והחכם בליגה, אבל זה לפחות הכריח אותו להתאמץ ולפעמים גרם לו לעשות טעויות. דנבר לא ניסו לעשות שום דבר מזה אלא פשוט נתנו להגנה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב. יכול להיות שאני מקצין פה קצת, אבל נראה כאילו הברונקוס הגיעו למשחק שבויים בקונספצית "ההגנה שלנו היא הטובה בליגה" (שעשויה להיות עדיין נכונה), וסמכו יותר מדי על המגנים שלהם שיעשו את המהלכים הנכונים. בהתחלה זה עבד לא רע אבל ברבע השלישי, אחרי שפייטון למד את החולשות של ההגנה, בעיקר שהקורנר של רג'י וויין פשוט לא מספיק טוב כדי לכסות אותו ושהליינבקרים של הברונקוס לא מסוגלים לסגור את הראוטים הקצרים, המשחק בעצם נגמר.
- למעשה, הסיבה היחידה שדנבר היתה עדיין במשחק עד השניה האחרונה שלו, היתה העובדה שהגנת הריצה של הקולטס נחשפה במלוא ערוותה. המתכון לניצחון על דנבר בשנים האחרונות היה פשוט - תעצור להם את משחק הריצה ושים את הכדור בידיים של ג'ייק פלאמר, תן לו לנסות לנצח אותך דרך האוויר. זה מה שעבד לפיטסבורג מצוין בגמר ה-AFC האחרון וזה מה שאינדי נכשלו בדיוק לעשות ביום ראשון (כמו ניו אינגלנד לפני מספר שבועות וגם בחצי גמר ה-AFC של שנה שעברה). בדרך כלל יש לי נטיה להימנע מלנחס את הקבוצות שלי, אבל הפעם אני הולך לשים את המוניטין המועט שלי על הכף ולקחת הימור נועז שניו אינגלנד הולכים לנצח את הקולטס ביום ראשון הבא, ואפילו די בקלות. מארוני ודילון הם פשוט יותר מדי בשביל הגנת הריצה העלובה של הקולטס ואת פייטון ביליצ'ק ימצא כבר דרכים להאט. התנצלותי מראש על הניחוס לכל אוהדי הפאטס.
הפרצוף של בריידי כבר לא ארוך
- עוד נקודה אחת לתמיכה בהימור שלי. מי שראה את מסיבת העיתונאים בסיומו של המאנדיי נייט היה יכול לראות טום בריידי מפזר חיוכים לכל עבר ומספר לכולם כמה הוא מרוצה בשבועות האחרונים. כולנו זוכרים את הבריידי של שבוע 3 מול דנבר שמסתובב עם פנים ארוכות (האמת, י' טוענת שיש לו תמיד פנים ארוכות, אבל היא לא נחשבת - היא גם חושבת שהוא מזכיר את בקהאם) ואת התוצאה של אותו משחק. עכשיו, בריידי מרוצה ומינסוטה הרגישה את זה טוב טוב על המגרש. אם אני טוני דאנג'י, אני ממש, אבל ממש לא מרוצה. שוב, סליחה על הניחוס.
- עוד משהו על המאנדיי נייט. זה נכון שבראד ג'ונסון היה מזוויע באותו משחק, אבל בראד צ'ילדרס צריך להאשים בעיקר את עצמו בתוצאה של המשחק. נכון, כנראה הפאטס היו מנצחים את זה בכל מקרה, אבל כבר מהרבע השני, כשמינסוטה בפיגור 10 ו-17, הוייקינגס עברו להתקפת מסירה בלבד למרות שכולם דיברו בשבח התקפת הריצה שלהם לאורך כל השבוע. בליצ'יק קלט שהחוזק שלו מול מינסוטה יהיה התקפת המסירה וזה מה שהוא הלך עליו, למה צ'ילדרס לא עשה אותו דבר ושיחק על הנקודה החזקה שלו? בכלל, למה מאמנים ב-NFL מוותרים על תוכנית המשחק שלהם כל כך מהר כשהם נכנסים לפיגור?
- את המשחק בין הג'גוארס לאיגלס ראיתי במלואו ועדיין יש לי מעט מאוד מה להגיד עליו. בסופו של דבר, מי שחי על המסירה ייפול על המסירה והרוחות השבוע בפילדלפיה מנעו ממקנאב לפתח את משחק המסירה החביב עליו והאיגלס נשארו עם אתם יודעים מה ביד. עכשיו לריד יש שבוע ביי, וכמו שהמפקד שלי היה אומר לי כשהוא היה משאיר אותי שבת - יש לו זמן לחשוב על מה שהוא עשה ואיך לתקן את זה.
ריי בעל האגו
- אם היו עושים סקר בין אוהדי פוטבול מי השחקן השנוא עליהם, קרוב לודאי שריי-ריי לואיס היה ניצב בודד בפסגה. אז הנה עוד קצת תחמושת לחבר'ה. לפני מספר שבועות, כשהרייבנס שיחקו נגד אוקלנד, כמדומני, שחקן הגנה של הרייבנס אסף פאמבל והתחיל לרוץ איתו לכיוון האנדזון כשבשלב מסויים בא ריי-ריי מיודענו וממש לקח לו את הכדור מתוך היד והמשיך לרוץ עוד כמה יארדים לפני שתוקל. אם אז היו לו את הנסיבות המקלות שהשחקן החוטף היה, בוא נגיד מאותגר משקלית, הרי שבא השבוע האחרון והוכיח לנו שהאדון לואיס הוא לא יותר מעוד אגואיסט שמחפש את התהילה האישית. באחד המהלכים של הסיינטס, כדור של דרו בריס, אחד מרבים במשחק, נחטף על ידי שחקן בולטימור באנדזון כשפתאום משום מקום הגיח לואיס וממש ניסה לקחת ממנו את הכדור כדי שיירשם בסטטיסטיקה כאילו הוא חטף את הכדור. נבלה אמיתית.
- כל היודע דבר על מקום הימצאו של מייקל ויק האמיתי מתבקש לסור לתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו.
- נקודה מעניינת שמישהו הזכיר פה ברדיו. מאז שמאט ליינארט התחיל לפתוח באריזונה, לפני שלושה שבועות, הוא הפסיד יותר פעמים מבכל הקריירה שלו ב-USC. אם דניס גרין היה גבר גבר כמו שהוא מתיימר, הוא היה חייב למסור את המפתחות בסוף המשחק העלוב השבוע מול גרין ביי וללכת הביתה. איזה ביזיון.
- מה שלום העונה המושלמת של הברס? מצויין, תודה ששאלתם.
- שמועות בליגה מדברות על זה שקרטיס מרטין סיים את העונה וכנראה גם את הקריירה. אם שבוע שעבר דיברנו על טיקי ופרישתו הצפויה, אז הרי שאי אפשר שלא להזכיר ולהוקיר את מרטין, שחקן שכמעט אף פעם לא נכנס להיילייטס, אבל תמיד היה שם בשביל הקבוצה שלו. קצת סטטיסטיקה, ככה בשביל הרקורד, מדובר בשחקן שפורש כרביעי ברשימת הרצים עם יותר מ-14 אלף יארדים על הקרקע, 10 עונות של יותר מ-1000 יארד ועם 57 (!) משחקים של מעל 100 יארד. כבוד.
- נסיים, כדרכנו בקודש, בהוצאת קיטור, והפעם על משהו שכבר מזמן רציתי לכתוב עליו. אני לא זוכר משחק שראיתי בשנה האחרונה שכאשר קבוצה החזירה בעיטת פתיחה או פאנט לא נשרקה עבירת הולדינג או בלוק אין דה באק לפחות ב-30 אחוז מהמקרים. נכון, פעם אחת אולי חסימה שלכם תתחמק מעיניי השופטים וגם תצליחו להחזיר את הכדור לאיזה 40 יארד, אבל זה באמת שווה את כל 20 הפעמים שבהם ההתקפה שלכם תתחיל מעמדה נחותה צמוד לאנדזון שלה?
פתחנו בבייסבול ונסיים בבייסבול, הציטוט של השבוע מגיע מנשיא השיקגו קאבס שדיבר על הציפיות מהקבוצה שלו אחרי הבאתו של המאמן החדש שלה, לו פינלה:
"הבאנו את לו פינלה כדי לקחת וורלד סירייס בשנה הבאה וגם בשנה שאחריה".
