בית לבן, מנהיג שחור: ברק אקס

בזמן שמרטין לותר קינג אירגן צעדות, דיבר על אהבת הכוחות שמדכאים את השחורים באמריקה ונשען על עקרונות הנצרות, מנהיג שחור אחר, מוסלמי, נקט באותם ימים עמדה קיצונית הרבה יותר, וזכה למרות ובגלל זאת לפופולריות מרשימה בקרב האוכלוסיה האפרו אמריקאית במדינה. בעוד המועמד הדמוקרטי לנשיאות ברק אובמה, השחור הראשון להגיע למעמד הרם, מנסה לגשר על שסע של מאות שנים בין שחורים ולבנים, מלקולם אקס נקט בגישה הפוכה לחלוטין.

ארה"ב, מבחינתו, הייתה מדינה שהוקמה בחטא העבדות, ושהגזענות בה טבועה כל כך עמוק, שלעולם לא ישרור שוויון זכויות מלא בין הגזעים וההגמוניה הלבנה תימשך לנצח. סביר להניח שלו היו מספרים למלקולם על דרכו הבלתי רגילה של אובמה בפוליטיקה היה מתקשה להאמין.

התהליך שעבר מלקולם אקס בחייו מלמד על חריפותו האינטלקטואלית ויושרו המוסרי של האיש. הוא נולד כמלקולם ליטל, הפך לפושע קטן והתאסלם בכלא. שם הוא זנח "את הסמים של האיש הלבן, את האלכוהול שלו ואת הנשים שלו", כמו גם את "שם העבד שלו" והצטרף עם צאתו לחופשי ב-1952 לתנועת "אומת האיסלאם" של המנהיג הרוחני אלייז'ה מוחמד. מלקולם העלה את קרנה ואת הפופולריות של "האומה" באופן משמעותי (בתקופתו עלה מספר החברים מ-500 ל-30 אלף), הפך למודל לחיקוי עבור אפרו אמריקאים, הטיף לחיים פוריים, והתקדם בין שורות התנועה, משיקגו, דרך בוסטון ועד ניו יורק והקים מסגדים בערים רבות.

נאומיו של X היו לוחמניים ותוקפניים, ולעיתים קרובות אף מלאים בדברי בלע גזעניים נגד לבנים, ובאיומים מרומזים ומפורשים (מספר פעמים הכריז כי יפעל למען עמו "בכל אמצעי לו אזדקק") שהופנו כלפי השוטרים והפוליטיקאים הלבנים והציבור הלבן בכללותו.

מלקולם בז לאנשים אותה ראה כ"אנקל טום" (על שם דמותו של העבד הכנוע בספרה של הארייט ביצ'ר סטו) או "האוס ניגרו", כלשונו, כלומר אפרו אמריקאים שאינם נלחמים יחד עם אחיהם, ומעדיפים להתחנחן בפני הלבנים. היה בכך יותר מרמז להתנגדות הלא אלימה של תומכיו של ד"ר קינג וגישתם, אותה ראה כתמימה.

"איננו מרוצים מהשינויים", ענה אקס למראיין שהתעניין לדעתו על חוק זכויות האזרח, ההישג המשמעותי ביותר שנזקף לזכותו של ד"ר קינג. "אם דוקרים אותך בגב בעומק 3 ס"מ, ואז שולפים את הלהב ס"מ אחד החוצה, זה לא מספיק. אנחנו רוצים שיוציאו את הסכין ושירפאו את הפצע, אבל הם אפילו אינם מודים שישנה סכין בגבנו".

למרות ההפרדה בין הדת והמדינה בארץ השוויון והחירות, רבים מודים ללא כחל וסרק כי זו הוקמה על בסיס ערכים נוצריים, והעוינות והשדנות שבה כלפי האיסלאם איננה תופעה שצצה אחרי ה-11 בספטמבר. לפני מספר שבועות אף התבטא כומר אוונגליסטי פופולרי כי אחד העקרונות עליהן הושתתה ארה"ב היה הרצון להעלים את האיסלאם בכוח הזרוע. לאחר שגיבור אולימפיאדת רומא 1960, קסיוס קליי, התאסלם ושינה את שמו למוחמד עלי, ראו בכך רבים ביטוי לשנאה. עד מהרה הפך המתאגרף, שגם הוא היה חלק מ"אומת האיסלאם" ומקורב למלקולם, לאויב הציבור מספר 1.

כמעט 50 שנה מאוחר יותר סבל מתופעה זו גם אובמה. למרות שהתנצר בילדותו, עטו בימין השמרני על שמו האמצעי של אובמה, חוסיין, כעל מוצאי שלל רב, והחלו להאשימו בגרוע מכל – שהינו מוסלמי בסתר. דתו של מועמד לנשיאות אינה אמורה לשנות כהוא זה במדינה בה הדת מופרדת מהרשויות, אולם התמונות של אובמה לבוש בבגדים מוסלמיים בקניה, והטעויות (או הטעויות-כביכול) במהדורות החדשות האמריקאיות שקראו לאובמה "אוסמה" רק הגבירו את הלהבות.

הבחירה באות X במקום שמו המקורי היתה אקט שסימל את הניתוק של השחורים בארה"ב ממוצאם האפריקאי, מתרבותם, משפתם, ולדידו, אף מצבע העור, מרקם השערות, צורת האף והשפתיים של בני היבשת השחורה. הוא היה חסיד הלאומיות - שלא לומר הלאומנות – האפריקאית, הן באפריקה והן בארה"ב, מה שהפך אותו לדמות שנויה במחלוקת.

גישתו הפייסנית והמכילה של אובמה, בן לאב שחור ואם לבנה, שלמד באוניברסיטאות לבנות ונישא לאשה שחורה, שונה בתכלית מהתוקפנות של X. אולם זה לא מנע מאובמה הצעיר לקרוא שוב ושוב את האוטוביוגרפיה של המנהיג המוסלמי הרדיקלי, כפי שגילה בספרו שלו "התעוזה שבתקווה". על אף שרובם המוחלט של השחורים באמריקה אינם רואים ביישום רעיונותיו של מלקולם אקס מטרה ראויה, הוא נותר דמות פופולרית, ודעותיו מתקבלות באהדה והבנה, בהתחשב בנסיבות חייו ובמציאות האמריקאית בימיו.

גם העובדה כי לאחר שגילה שאלייז'ה מוחמד מפר את חוקי האיסלאם בכך שהוא שוכב עם קטינות, עזב X את "אומת האיסאם" ב-1964 בטריקת דלת, מוסיפה לו נקודות זכות רבות. אז הוא פנה להקים ארגון מוסלמי בשם "מוסלמים בע"מ", ויצא למסע חאג' למכה. כששב משם סיפר על החוויה הרוחנית שבאחווה הבין גזעית. אלא שזמן לא רב לאחר מכן, עוד לפני שהספיק להנחיל את משנתו החדשה, התנקשו בו שלושה אנשים, שירו בו 16 כדורים. השלושה היו ככל הנראה שליחיו של אלייז'ה מוחמד, שהכחיש זאת עד יומו האחרון.

נקודת השקה בגישה האמריקאית למלקולם ולאובמה בלטה כאשר כנסייתו "כנסיית טריניטי המאוחדת" תוארה בתקשורת השמרנית כ"כנסיה בדלנית" שדוגלת בהפרדה גזעית, בשל הצהרת כוונותיה כי הינה מיועדת לשחורים נוצרים. היה בכך משום חזרה לפחדים שעוררה גישתה הבדלנית של "אומת האיסלאם".

"היננו קהילה שאינה מתביישת בהיותה שחורה ואינה מתנצלת על היותה נוצרית", נכתב באתר הרשמי של הכנסיה, "השורשים שלנו הינם החוויה הדתית השחורה... היננו עם אפריקאי, ונותרנו נאמנים לארץ מולדתנו... ופונים לקהילה השחורה". מלקולם הרבה להצהיר בנאומיו כי השחורים בארה"ב אינם אמריקאים, אלא אפריקאים. "אבותינו לא היו האבות המייסדים... הביאו אותנו בניגוד לרצוננו", אמר באחד מנאומיו המפורסמים, "לא הביאו אותנו כדי שנהיה אזרחים ולא כדי שנהנה מהמתנות החוקתיות עליהן הם מדברים גבוהה גבוהה... וזו הסיבה שכאשר אנחנו רוצים לקבל היום את אותם הדברים שאמורים להיות מנת חלקם של כל האמריקאים, מביטים בנו בעוינות ובחשדנות".

כאשר נפוצו באינטרנט דרשות בהן הכומר של אובמה, ג'רמיה רייט, קרא "אלוהים יברך את אמריקה? לא לא לא, אלוהים יקלל את אמריקה", השדים הגזעניים צצו מחדש. הרי כאשר כמרים אוונגליסטים לבנים התבטאו בצורה לא פחות קשה, זה לא מנע מהם להיות מקורבים של הנשיא ג'ורג' וו בוש. אבל רייט הינו שחור, והוא לא היסס להאשים את ממשלתו שלו בפיגועי ה-11 בספטמבר, במכירה מכוונת של סמים לצעירים שחורים ובהדבקתם באיידס.

"התרנגולות חוזרות הביתה ללול", רעם רייט בנוגע ל-11/9, ביטוי שמשמעותו שטעויות מהעבר הובילו לתוצאות הרות האסון בהווה. משקלו של מלקולם מורגש גם בביטוי זה, שכן הוא עצמו השתמש בו כשתיאר את תחושותיו לאחר רצח הנשיא ג'ון פ. קנדי. כוונתו הייתה כי האלימות מבית ומחוץ הובילה לרצח, אולם הכרזתו כי "לעולם אינני עצוב שהתרנגולות חוזרות ללול. להיפך, אני שמח", זיעזעה את אמריקה האבלה, וגרמה לאלייז'ה מוחמד, שהבין את משמעות האמירה בעיני שחורים ולבנים כאחד, לאסור עליו לדבר במשך 90 יום.

מאז מותו ועד היום עברה תדמיתו של מלקולם אקס שיקום, ועמדותיו החתרניות, שהיו בלתי נסבלות לאוזניים הלבנות, מנוכסות כיום במידה מסוימת על ידי הקונסנזוס, כביטוי לתהליך השיפור התמידי של ארה"ב בעיני עצמה. נדמה כי הדרך הארוכה שנעשתה מאז מתבטאת בצורה הטובה ביותר בתמיכתה הנלהבת של בתם של מלקולם ואשתו בטי, מלאק שבאז, באובמה. "הוא ומישל מזכירים לי את הוריי", אמרה בשנה שעברה בראיון רדיו, "אובמה מבריק, ואבי היה מבריק, ושניהם נותרו קשורים לקהילה. אז לא, הם אינם בטי ומלקולם, אולם הם הגירסה העכשווית שלהם". בהמשך הסבירה כי לו אביה היה נולד בתקופה מאוחרת יותר וחי כיום, דעותיו היו קרובות לאלו של אובמה.

כמה קרובות? לפני מספר חודשים, בתקופה בה הקמפיינים של אובמה ושל הילרי קלינטון החליפו מהלומות מילוליות קשות, נאם הסנאטור בפני קהל שחור ברובו, ובחר את מילותיו בקפידה. "הם מנסים לבלבל אתכם, לרמות אתכם", אמר ("They're trying to bamboozle you, they're trying to hoodwink you"), וחיוכים של יודעי דבר חלפו חיש קל בינו לבין המאזינים. היו אלה המילים שכתב ספייק לי לנאום פיקטיבי של מלקולם, בסרט שנושא את שמו. דנזל וושינגטון קרא באחת הסצנות החזקות בסרט "You've been hoodwinked, you've been bamboozled", סלנג שהיה נפוץ בזמנו בקרב האוכלוסיה השחורה.

לאור ההתעלמות של מרבית כלי התקשורת בארצות הברית מהמסר של אובמה, נדמה שהוא הובן רק על ידי אפרו-אמריקאים: שוב מנסה האדון הלבן לרמות אתכם. הים הוא אותו הים, והלבנים הינם אותם הלבנים. נאום זה של אובמה, כמו גם הערות פוגעניות כלפי שחורים של הילרי וביל, סייעו לגייס את כל הציבור השחור בהמוניו, בניגוד לסקרים מוקדמים שנתנו לקלינטון יתרון גדול גם בקרב אפרו אמריקאים, כל הרינונים על כך שחינוכו היוקרתי ושורשיו הקנייתים של אובמה מצביעים שאיננו "שחור דיו", פסקו לבלי שוב.

בימיו של מלקולם אקס, שחורים שרצו להצביע בדרום הותקפו על ידי המוני לבנים גזענים, ובצפון "לא היה לשחורים טעם להצביע", כלשונו. והנה, כעת אובמה, שאביו היה אפריקאי, ולא אפרו אמריקאי, הוא הוא המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ומוליך ברוב הסקרים על יריבו הלבן. נדמה שחטאי העבר של השמרנים הלבנים, שכיום מצביעים למפלגה הרפובליקאית, חוזרים אליהם בבומרנג. או אם תרצו: התרנגולות חוזרות ללול.