הסיפור המעניין ביותר במשעולי הקמפיין השבוע (ובעצם מזה כמה שבועות) הוא ההתערבות ההולכת וגדלה של הכנסייה הקתולית בשאלות פוליטיות. מספר לא מבוטל של בישופים וקרדינלים קורא שלא להעניק "קומיוניון" הסעודה המקודשת המשותפת, הטקס בו מעניק הכומר למאמינים תחליפים המייצגים את גופו ודמו של ישו לפוליטיקאים התומכים בזכות להפלות. הכנסייה רואה בהפלה בכל שלב של ההריון רצח לכל דבר, ומתנגדת גם לשימוש באמצעי מניעה.
עבור קתולי, מניעת הסעודה המשותפת היא צעד שחומרתו פחותה רק מנידוי מוחלט משורות הכנסייה, והקהילה הקתולית מתייחסת לצעד כזה ברצינות רבה. הפרשה מעניין במיוחד מפני שרק לפני 44 שנה, כשהתמודד הקתולי הראשון ג'ון פ. קנדי לנשיאות ארה"ב, הזדעקו נוצרים פרוטסטנטים רבים שלא יעלה על הדעת למנות קתולי למשרה הבכירה, מפני שצעדיו יוכתבו כביכול על ידי הוותיקן. הכנסייה נמנעה אז במפגיע מלהביע דעה על פוליטיקאים ומפלגות. כיום התהפך המצב, וגם היחסים בין הקתולים לפרוטסנטים השתפרו, ורבים משני הצדדים משתפים פעולה בעניין ההפלות.
עם זאת, בתוך הכנסייה קיימת מחלוקת עזה בעניין התבונה והצדק שבהטלת סנקציות אישיות על פוליטיקאים. הבישוף של הכנסייה בה נוהג קרי להתפלל הודיע שאין לו שום בעיה להעניק לבן קהילתו המפורסם את הסעודה המשותפת, ורק בישופים וכמרים אחרים אומרים שאילו היה קרי מנסה לקבל את הקומיוניון אצלם, היו מסרבים לו.
קרי עצמו מתעלם מן הפרשה, אבל היא רחוקה מלהסתיים, ומעניין יהיה לעקוב אחר השלכותיה על המפה הפוליטית. התערבות יתרה של גוף דתי בפוליטיקה (דבר הסותר את רוח התיקון הראשון לחוקה) עלולה לגרור תגובת נגד חריפה ולהביא לפרישת קתולים מן השורה מן הכנסייה. עוד עולה השאלה אם אמצעי הלחץ הדתיים יופעלו בעתיד גם נגד מצביעים, ולא רק נגד פוליטיקאים.
קרי הולך על אמינות אישית
השבוע האחרון נפתח בנאומו של הנשיא בוש על המצב בעיראק. הנאום התקבל בשוויון נפש יחסי, ולא הועיל הרבה בשיקום שיעור התמיכה בתפקודו של הנשיא. הנשיא פירט את "חמשת הצעדים" להשלמת המשימה בעיראק: העברת הריבונות ב-30 ביוני, שיפור המצב הביטחוני, שיקום התשתיות, גיוס סיוע בינלאומי למאמץ הצבאי בעיראק ועריכת בחירות חופשיות "לא יאוחר מינואר 2005".
תומכי הנשיא היו מרוצים מהעובדה שהוא נשמע נחוש, אבל אפילו הם ראו את הסתירות בדבריו, ואת העובדה שהוא לא אמר איך בדיוק ישפר את המצב הביטחוני במדינה.
במקביל פתח המועמד הדמוקרטי, ג'ון קרי, בסדרה של נאומים שנועדה להעביר לציבור את עמדותיו בנושאי חוץ וביטחון. למרות לחץ מצד הבסיס הדמוקרטי, סירב קרי להתחייב על תאריך מדויק ליציאה מעיראק, או על פתרון קסם כלשהו למצב שם. קרי מבסס את פנייתו לציבור פחות על הבדלי מדיניות (שכן בחודשים האחרונים בוש עושה ככל יכולתו לבנאם את המאמץ בעיראק, כפי שקרי דורש מזה זמן רב) ויותר על אמינות אישית.
לדברי קרי, ממשל בוש איבד את אמון העולם, ולא יכול לשכנע את המדינות השונות לסייע לארה"ב בייצוב עיראק. קרי מושך קהלים גדולים לנאומיו, וגם בסקרים (ראו בהמשך) מצבו מעודד למדי.
הניו יורק טיימס עיתון ליברלי?
ביום שלישי נשא סגן הנשיא לשעבר אל גור, שהפסיד לבוש את הנשיאות על קוצו של יוד, נאום חוצב להבות באוניברסיטת ניו יורק בו האשים את בוש כי "העטה חרפה על ארה"ב" ואמר כי הנשיא חייב לעם האמריקאי התנצלות.
בתחילת השבוע התפרסמו ידיעות לפיהן אחמד שלבי, לשעבר חביב הבית הלבן ומנהיג עיראק המיועד, היה למעשה סוכן של איראן, מסר לה מידע סודי ביותר של ארה"ב ומכר לארה"ב מידע כוזב שהגיע מאיראן על נשק להשמדה המונית שהיה כביכול בידי סדאם חוסיין.
ביום רביעי פרסם הניו יורק טיימס התנצלות על האופן בו סיקר את ההכנות למלחמה ואת הטענות על הימצאות נשק להשמדה המונית בידי סדאם חוסיין. העיתון הנחשב, שיוקרתו ספגה בשנים האחרונות מכות קשות בשל חוסר אמינות וסיקור מוטעה, הודה שלא בדק די הצורך את המידע שניתן לו בידי גולים, שהאינטרסנטיות שלהם היתה צריכה להיות ברורה. מעניין לציין שכל הפדיחות האחרונות (ווייטווטר, וון-הו לי, ועכשיו הנשק להשמדה המונית) של העיתון, שנחשב למעוז הליברלים ומושמץ על ידי שמרנים כמופת ל"תשקורת עוינת", היו לטובת האג'נדה של הימין הפוליטי.
ביום שישי רווה הממשל מעט נחת, עם בחירתו (שלושה ימים לפני הדדליין) של ראש ממשלת המעבר העיראקית, איאד עלאווי. למרות שעלאווי נבחר על המועצה השלטת העיראקית ובחירתו היוותה הפתעה הן לארה"ב והן לאו"ם, מיהר המשל האמריקאי בעיראק לאמץ את ההחלטה ולקבוע ש"עלאווי יהיה ראש ממשלה מצוין". אולם רוב הפרשנים אינם מתרשמים מדי מן המינוי, וממתינים לראות אילו סמכויות בדיוק יהיו לממשלת המעבר, והאם ישתפר המצב הביטחוני, שכרגע עומד על מספר הרוגים אמריקאים ליום.
סקרים
בסקרים, קרי ממשיך להוביל. מתחילים להתגלות פערים ניכרים בין סקרים שונים. סקר של רשת סי.בי.אס מעניק לקרי יתרון של 8% (49-41) בקרב ראש בראש ויתרון 6% (47-41 עם 5% לניידר), ואילו סקר של חברת ראסמוסן נותן לבוש יתרון 3% (46-43) בקרב זוגי ואינו עוסק בניידר. בשקלול הסקרים המובילים עומד יתרונו של קרי על אחוז בקרב משולש (44.2-43.2, ניידר 4.6) ועל 1.5% בקרב זוגי (47.2-45.7).
החדשות הטובות מבחינת קרי נמצאות במדינות המפתח. הוא מוביל בפלורידה באחוז וחצי, בפנסילבניה ב-5.5% בשקלול שני סקרים שנעשו לאחרונה, במישיגן ב-8.3% מבטיחים ובניו המפשייר ב-9.6%. השקעתו של קרי בפרסום החלה להשתלם, והוא מוביל במיזורי (3.3%) ובנבאדה (3.8%) שתי מדינות בהן ניצח בוש ב-2000. באוהיו יש שני סקרים חדשים וסותרים. באחד מוביל קרי ב-4.6%, ובשני בוש מוביל ב-6%. בקליפורניה יש סקר חדש סופסוף, ונראה שהסקר הקודם, בו הוביל קרי באחוז בודד בלבד, היה שגוי. בסקר החדש מוביל הדמוקרט ב-12%.
שיעור התמיכה של בוש נשאר פחות או יותר היכן שהיה בשבוע שעבר, ואלה לא חדשות טובות לנשיא מכהן. היועצים בבית הלבן יכולים להתעודד מסקר של ראסמוסן שנותן לנשיא שיעור תמיכה של 50% לראשונה מזה קרוב לחודש (ושיעור התנגדות זהה). קרי ויועציו יחככו ידיים למראה הסקר של סי.בי.אס, שמעמיד את שיעור התמיכה בנשיא על שפל חסר תקדים של 41% תמיכה, לעומת 52% התנגדות. השקלול מורה על 46% תמיכה לעומת 50.2% התנגדות.