איזה גודל יש לקרי?

אז גם ג'ון קרי כנראה דפק מהצד. גילוי מרעיש. העובדה שמדובר במתמודד לנשיאות ארה"ב הופכת מיד את הסטוץ לבגידה. לא פחות.

מה דוחף אנשים לפוליטיקה היא ללא ספק שאלת מיליון הדולר. מה מניע את מי שמוכן לשעבד את חייו למירוץ יומיומי מטורף, למתח, לדאגות ולחרדות, ללחיצות הידיים, להשתטות בטוק שואוס, לריצה לבריתות ולחתונות רק כדי להגיע לכסא הנכסף בפרלמנט, או בממשלה.
מה מניע אותם? זאת, בהנחה ש"טובת המדינה והעם" – קלישאה ששמעון פרס מרבה להשתמש בה בבואו להסביר את ניצחיותו – איננה הסיבה והבלעדית. שהרי לא באלטרואיסטים סגפנים מדובר, אלא דווקא במי שיודעים להנות ממנעמי השלטון מרגע הגיעם אליו.

ובכן, כשמערטלים פוליטיקאי מקלישאותיו ומאידיאולוגיותיו, מתגלה הייצריות, תאוות השררה, הרצון לעוצמה, לכבוד, לכוח ואגו. טונות של אגו. היצריות הזו קיימת בעוד מקומות שמשלבים תחרות על כסף, כוח ושליטה – בתקשורת, בספורט המקצועני, בעסקים - אבל בפוליטיקה היא הרבה יותר חשופה ומוחצנת. נכונותם של הפוליטיקאים להשתעבד למשחק הפוליטי, להתמסר לתורמים בעלי הון ולשלם את כל הכרוך כדי לשרוד במשחק הזה, מעוררת את המחשבה שמדובר ביצרים כה חזקים שלא תמיד ניתנים לשליטה.

כוח, אגו, יצר, כיבושין, הם מושגים שאינם קשורים רק לפוליטיקה ולכסף. הם קשורים גם לסקס. אנשים עם אגו רעב תמידית, ישביעו אותו לא רק בכוח פוליטי. נשים הן חלק מהמשחק הזה. היצר רוצה לבוא על סיפוקו הזמני, האגו מכתיב עוד כיבוש.

קנדי, קלינטון וכנראה קרי ניתפסו על חם (האם זה אומר שאף נשיא אחר לא טמן את ידו בצלחת, או שהציבור פשוט לא ידע?) זה לא בלתי נמנע, ולא חייבים להתעלם מכך, אולם הבעיה היא בתגובה הציבורית, המלמדת על הצביעות האמריקאית בכל פעם שמתגלה עוד נשיא שבגד באישתו. מדהים לגלות פעם אחר פעם שהאמריקאים הופכים את הטוהר המיני לאחד הקריטריונים העיקריים, לפעמים היחידי, ללגיטימיות של פוליטיקאי. נראה כי הם יעדיפו נשיא מטומטם עם תדמית פוריטנית על פני נשיא טוב החשוד כי פלירטט מהצד. בעמדותיהם, בהשקפת עולמם, ביכולותיהם (לא רק המינית) של המועמדים, הם פחות מתעניינים.

הצביעות הזו מתגלה גם במנגנון המחילה האמריקאי, כפי שמתברר כל אימת שמטיף טלוויזיוני הדורש בזכות טוהר המשפחה מתגלה כנואף. מתברר שדי פשוט לצאת מזה: וידוי טלוויזיוני דומע וקורע לב, בקשת סליחה מהקהל, הבטחה היסטרית שהדבר לא יישנה – והופ, הציבור שכח. אלו חדשות טובות לקרי. כל מה שעליו לעשות זה לארגן לעצמו וידוי טלוויזיוני, להשתמש בשורש "חטא" על הטיותיו השונות, להזיל כמה דמעות (יש תכשירים שבעזרתם אפשר לדמוע) ולחזור למירוץ. "הוא כל-כך אנושי ג'וני שלנו" יאמרו האמריקאים זה לזה, "מתאים לו להיות נשיא". כך שקרי דונט קייר.