עבודה סוציאלית: היום שאחרי מחר

מקצוע העבודה הסוציאלית הוא מקצוע לא פשוט במובנים שונים מאוד אחד מהשני. מדובר במקצוע שעוסק במצוקות האנושיות על כל רוחבן. המצוקות, חלקן כה עמוקות ומורכבות ומצריכות, מבחינת המקצוע השקעת המון משאבי ידע, ניסיון וזמן על מנת לתת טיפול הולם. במדינת ישראל למעלה משמונים חוקי רווחה שונים מופעלים על ידי עובדים סוציאליים. הם כוללים בתוכם את כל נושא הטיפול בעבריינות של מבוגרים וצעירים, הגנה על ילדים, אלימות במשפחה, מתן ייעוץ והכוונה של ילדים במקרים של גירושים וכל הנושא של טיפול בקשישים על פי חוק סיעוד.

בתחום הבריאות העובדים הסוציאליים מרכזים את נושא הוועדות להפסקת הריון, טיפול במסגרות בתוך בתי החולים ומתן מענה שיקומי לאותם אנשים. למשל אם מדובר בחוק לטיפול באדם המפגר - בניית שירותים בקהילה ומתן מענה כגון פנימיות למפגרים או הגנה מפני התעללות. עוד מטפלים במערכת שלנו בילדים שנפגעו מינית ובשיקום שכונות נזקקות.

קושי נוסף שקיים הוא העומס הבלתי סביר על מערכת העבודה הסוציאלית. עובד סוציאלי שמטפל בילדים בסיכון עובד בו זמנית עם 100 או 150 ילדים ואם עובדת סוציאלית מטפלת בחוק הסיעוד היא מתעסקת באותו הזמן ב-700 קשישים במקביל. רשימת המטופלים הארוכה מהווה בסיסי עיקרי לקושי.

כאן אנחנו מגיעים לחלק הקשה באמת – עניין המשכורות של העובדים. קיים אבסורד - על אף שידוע לציבור ששכר העובדים הסוציאליים נמוך מאוד יש ביקוש גדול לבתי הספר לעבודה סוציאלית. על כל מקום ישנם חמישה או שישה מתמודדים. זה בגלל שאנשים באים מתוך עולם של ערכים למקצוע הזה ובאותו הזמן ממש הם עוד צעירים והפרנסה עוד לא מהווה שיקול בבחירת המקצוע.

ובכל זאת, כשהם יוצאים לעולם העבודה התסכול הוא עצום. עובד סוציאלי מוצא עצמו מתחיל עם שכר של 4,000 שקלים ברוטו, שכר נמוך לכל הדעות למקצוע אקדמי. לאחר 10 שנים, כשאותו עובד סוציאלי כבר צבר ותק והלך להשתלמויות ואפילו עשה תואר שני במקצוע - הוא ירוויח בערך 6,000 או 6,500 שקלים.

בגלל כל אלה, החלטנו שבשביל לשמר רמה גבוהה של עבודה וגם יוקרה מסוימת (כי לשכר נמוך יש נטייה לשדר העדר יוקרה) אנחנו חייבים לבוא בדרישות המינימליות שלנו לתנאים טובים יותר ושכר גבוה יותר ולצאת על כך למאבק. האחריות על נזקי השביתה מוטלת בעינינו על הממשלה מכיוון ששם מודים כי התנאים אצלנו לא הוגנים אך לא נוקטים בשום צעד לפתרון המצב. לכן, בנו אין כל רגשות אשמה.

מדובר בפעם הראשונה ב-17 השנים האחרונות שהאיגוד יוצא למאבק על השכר. במהלך השנים נאבקנו, אך נזהרנו מלהשבית בגלל הנזק שאנחנו מבינים שייגרם. אנחנו נשארים עובדים סוציאליים עם קוד אתיקה גם בתוך המאבק ומפעילים ועדת חריגים. כל הגופים והפריטים יוכלו לפנות אלינו אם יחשבו שהשביתה פוגעת בהם. באם מדובר בסכנת חיים אנחנו נאפשר לעובדים הסוציאליים לבצע את עבודתם על מנת למנוע את אותה הסכנה.

* הכותב הוא יו"ר אגוד העובדים הסוציאליים