על חשיבותה של ההפגנה שנערוך ביום רביעי ביפו, הבנתי רק בעקבות השיחות שערכנו עם משטרת מחוז תל אביב, במטרה לקבל אישור לצעוד עם דגלי ישראל. גם השוטרים הבינו שאי אפשר לאסור עלינו לממש את זכות הצעדה, במיוחד לאור פסיקה עניפה ורבת שנים של בית המשפט העליון, שהתיר לאנשי מר"צ להפגין בלב רחוב בר אילן באמצע יום השבת, לאנשי מצעד הגאווה לערוך צעדות בירושלים ולאנשי שוברים שתיקה לעמוד מול הבית שלי בחברון. אך למרות זאת, ניכר היה ששוטרי יפו מבקשים למשוך זמן, לנהל סחבת, לדחות אותנו בלך ושוב, עד אשר לא הותרנו ברירה בידם והגשנו גם אנחנו עתירה לבג"צ.
שוטרי יפו לא לבד. לטובתם גם יצא ח"כ טלב א סנע, שקרא לתושבי יפו לצאת ולזרוק נעלים על התהלוכה, וכל מיני ארגונים המכנים את עצמם ארגוני שמאל, שמבקשים לקיים מחאה משלהם מול ההפגנה שלנו. הצביעות נשפכת מאנשים אלה, וקשה שלא להבחין בהתחסדות ובדו פרצופיות שלהם.
לשוט לעזה כן, לצעוד ביפו לא?
בעיניהם, משט המרמרה לעבר חופי עזה הוא "תפארת לחופש הביטוי", הפגנות של ראאד סאלח והתנועה האיסלאמית בתוך ירושלים בקריאה לפתוח באינתיפאדה שלישית הן לא יותר מאמירות צורמות, "אך זוהי צרימת אפה של הדמוקרטיה" וצריך "לאפשר הוצאת קיטור". אפילו הסתחבקות עם כל מיני צוררים ופושעים, בעיקר מי שפושע נגד העם שלהם כמו קדאפי (האיש עם השמלה, שקבוצה של חברי כנסת מהסיעות הערביות ביקשו להצטלם איתו) היא צעד "שיש בו התקרבות והבנה בין העמים". אך אותם גורמים קוראים לתהלוכה שלנו פרובוקציה. כן, אנחנו הפרובוקטורים. הבעיה עם התפיסה הזאת של מי שמגדירים את עצמם כשמאלנים, היא שהגישה הזאת תמיד מתפוצצת להם בפרצוף.
כשצעירים וצעירות מההתנחלויות נעצרו עד לתום ההליכים בשל חסימת כביש, הם שתקו. לכן, כשזה הגיע ליונתן פולק, לא נשאר להם מה לטעון. כאשר הוציאו מחוץ לחוק את תנועת כך הם שמחו, אבל פתאום כאשר מדברים על חקירת ארגוני השמאל, הם נזכרים לצווח "מקרתיזם". כאשר עשו, ועושים, חיפושים בערום על גופן של בנות עצורות מהימין, על מנת להשפיל ולבזות אותן, לאבירי זכויות האזרח שלנו זה לא היה אכפת, אך פתאום כאשר עושים זאת גם לצעירות מהשמאל זה מתחיל להטריד אותם.
ראוי היה שאותם גורמים יפנימו את דבריו של מרטין נימלר: "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים, אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט, ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי, ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי, ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי, ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
אנחנו בעלי הבית, לנו יש את הזכות לצעוד
מי שמתעלם מפגיעה בזכויות אזרח של אנשי הימין, מי שמבקש להשתיק את בן ארי, מרזל ובן גביר ולמנוע מהם לצעוד ביפו, שלא יבוא בתלונות אם מבקשים לשלול ממנו את אותן זכויות בדיוק. הצעדה שלנו ביפו היא אמירה חד משמעית לאנשי התנועה האיסלאמית, שבעלת הבית ביפו היא מדינת ישראל. לא נשתוק על קריאות ברוח ודם נפדה את יפו, לא נחריש נוכח הנפת דגלי אשף בעיר, ולא נתעלם מהעובדה שמי שצועק יפו היא פלסטין, מבקש לא רק לפנות אותי ואת חברי מהבית שלנו בחברון אלא שמבחינתו דין מדינת תל אביב כדין חברון. לכן אנחנו הולכים ליפו לצעוד עם דגלי ישראל. גם מי שמתנגד לצעדה הזאת צריך להבין שהיום זו חופש הביטוי שלנו, מחר זה חופש הביטוי שלו.